איבוד שליטה

פרק 2 | רחוב שני ירחים 3.6.5

הבוקר הגיע ומיאל התעוררה למשמע שעון המעורר שלה. "נוו שתוק כבר! שעון מעצבן." היא מלמלה בין שפתיה בישנוניות כשכיבתה אותו, קמה ללא החלל הקטן שלה היום.

היא באה לקום מהמיטה אך ידו של יישינג חיזקה את האחיזה שלו בה ולא נתנה לה לזוז ממקומה. "לאן?" הוא שאל עם קולו הצרוד של הבוקר. "להתארגן לבית הספר דאדי." היא השיבה והוא שיחרר את האחיזה, נשק למיצחה ברכות והיא קמה מהמיטה, התקדמה אל התיק שלה והוציאה את כל הדברים שהיא זקוקה להם.

חצי שעה עברה והיא הייתה כבר מוכנה. יישינג קם כמה דקות אחריה והתארגן גם כן אז יצא ששניהם היו מוכנים. הוא הביט בה כשסירקה את שיערה מעט והרגיש מהופנט, לא הצליח להסיר את המבט שלו ממנה. היא סיימה להסתרק והסתובבה אליו, חייכה אליו חיוך גדול  והוא לא יכל שלא לחייך אליה גם מהמתיקות שלה.

הוא התקדם אליה בצעדיו הגדולים והניח את ידיו על מותניה, רכן עם ראשו אל ראשה ונשק לה ברכות. "בוקר טוב יפה שלי." הוא איחל לה.
"בוקר טוב דאדי." היא החזירה בביישנות ושילבה את כף ידה הקטנה בכף ידו הגדולה.

הם התקדמו יחדיו אל שולחן האוכל ומיאל נשכה את שפתיה כשראתה כי יש כבר פנקייקים מוכנים על השולחן שמחכים להם. הם התיישבו אחד מול השניה ויישינג הניח בצלחת שלו שתי חתיכות של פנקייק, הביט במיאל בתיהה כשראה שלא שמה לעצמה גם. "למה את מחכה בייביגירל?" הוא שאל בבילבול. "שתאשר לי דאדי." היא השיבה כאילו זה מובן מאליו והוא גיחך.

"מממ אני חושב שנתחיל לדבר על החוקים אחרי האוכל." הוא אמר והגיש לה גם שתי חתיכות של פנקייקים. "בתיאבון קטנה שלי, תאכלי." היא חייכה אליו ולפני ששלחה את ידיה אל הסכום, הביטה בו. "תודה דאדי, בתיאבון גם לך." הרימה את הסכום מהשולחן וחתכה את הפנקייקים שלה לחתיכות קטנות, לאחר מכן כיסתה אותם בסירופ מייפל וסירופ שוקולד.

הם סיימו לאכול לאחר זמן מה ויישינג חייך כשראה כי פניה התלכלכו מהסירופים. שלח את ידו אל המגבונים שהיו בצד ולאחר שהוציא מגבון אחד שלח את ידו אל פניה, ניקה אותה.
"אתה רוצה שנדבר על החוקים דאדי? תכף אני אצטרך לזוז לבית הספר." היא שאלה אותו והוא המהם.

"טוב, לפני החוקים אני רוצה קודם כל להציג את עצמי בפנייך ככה שתכירי אותי ותדעי עליי יותר טוב." הוא אמר והיא המהמה, קמה מהכיסא שלה והרימה את הצלחות שלהם. הוא הביט בה בסקרנות ואז ראה כי היא פינתה אותן ושטפה, הניחה אותן בארון וחייך על כך. "אני מטורף על הנימוס שלך." הוא לחש לעצמו אך היא שמעה זאת והסמיקה, נשכה את השפה התחתונה שלה והתקדמה אליו, התיישבה על רגלו.

"טוב, אז קוראים לי זאנג יישינג, אני בן 25, נולדתי בסין וכשהייתי בן עשר עברתי לגור בקוריאה. חייתי פה עד גיל עשרים ואז חזרתי לגור בסין בגלל עסקים. אני דובר סינית, קוריאנית, טאייואנית, יפנית, תאילנדית, אנגלית וספרדית." הוא נעצר כשהיא הרימה את האצבע שלה, הניח כי היא רוצה לשאול אותו משהו וחייך, אהב את זה שלא התפרצה לדבריו.