הסתבכויות, חלום הקעקועים וקשיחות

Part 25

-נ.מ.כללית-

״אוף אתה כמו רותי לא נותנים לי לעשות מה שבראש שלי גם אם זה רע תנו לי לטעות לבד״ שיראל צעקה לקחה את הדברים שלה ויצאה מהבית בריצה

״ליאם מה עובר אלייך?״ כוכב שאלה מודאגת

״עליי?! מה קרה לה שהיא התפוצצה ככה ומי זאת רותי?״ הוא שאל

״רותי זאת אמא שלה״ ניקול אמרה

״למה היא לא קוראת לה אמא וזהו?״ נייל שאל הפעם

״היא ואמא שלה רבות ושיראל פשוט לא מרגישה שהיא אמא שלה והיא לא מרגישה שהיא הבת שלה״ נועה אמרה

״שיט רק שהיא לא הלכה לבר״ ענבר אמרה ויצאה לאופנועים

״למה שהיא תלך לבר?״ הארי שאל והם עדיין ישבו בסלון

״אוי הארי שיראל פותרת את הדברים בדרכים שלה ואחת הדרכים היא לשתות על קצה היכולת שלה״ ליאל אמרה

״טוב זהו אני לא מסוגלת יותר״ כוכב אמרה ועלתה בעצבים לחדר לבד נועלת את הדלת

״טוב זה סימן שנלך הביתה בנים״ הארי אמר הם נפרדו לשלום וחזרו לביתם.
שיראל וענבר חזרו לבית ושיראל ישר עלתה לחדר שלה

״איפה מצאת אותה?״ ליאל שאלה

״משחקת פוטבול״ היא ענתה והתיישבה לידן.

במשך חודשיים שלמים שיראל לא דיברה עם ליאם לא משנה מה הוא ניסה להגיד לה היא לא הקשיבה ולא התייחסה, גם כי היא הייתה עצבנית עליו וגם כי היא התחילה להרגיש אליו משהו שיותר מסתם חברות של חברים טובים, כשכולם היו יוצאים היא הייתה באה אבל היא לא דיברה כול כך ולא עשתה בלגן. בחודשים האלה הכול נהיה שונה אבל כולם רוצים להחזיר את המצב לקדמותו וההזדמנות היא מחר ביום הולדת של שיראל רק מה שהם לא יודעים שהולכת להיות להם הפתעה...

-נ.מ.שיראל-

״קים תודה על האוכל ולילה טוב בנות״ אמרתי וקמתי מהשולחן

״לילה טוב״ ענבר אמרה ועליתי לחדר, החלפתי לפיגמה הדלקתי בחדר את המזגן על קירור ויצאתי למרספת

״הייושים אלי״ אמרתי לאלי שישבה במרספת של לואי ללא מעשה

״סוף סוף את מדברת״ היא אמרה

״כן לא כיף לי כול הברוגז שלי״ אמרתי

״אז מה תעשי?״ היא שאלה

״אני אשלים עם ליאם כשאני אראה אותו״ אמרתי

״מחר!״ היא אמרה

״כן כדי לא להעביר את היום הולדת לבדי״ אמרתי והיא צחקקה אז הצטרפתי אלייה

״זאת שיראל צוחקת?״ לואי יצא למרפסת ושאל

״לא אחותך״ אמרתי

״נו את אחותי״ הוא אמר

״כדי שאני אלך לישון מחר יום ארוך״ אמרתי

״כן לכי לישון ביי״ לואי אמר והרים את אלי

״אל תשכחו אמצעי מניעה״ אמרתי ונכנסתי, סגרתי את החלון והתכרבלתי בתוך השמיכה שלי.

התעוררתי בחמש בבוקר יצאתי למרפסת והיה לי טלפון

״הלו״ עניתי

״שלום שיראל זאת העמותה בייביאייתין אנחנו יודעים שאת באנגליה אבל את יכולה לבוא לקחת את בל תחת אחריותך ומצטערים אל השעה המוקדמת״ מישהי אמרה

״דיי אני כבר יכולה?״ שאלתי

״כן כבר היום״ היא אמרה

״טוב אני עכשיו יוצאת לטיסה״ אמרתי, ניתקתי את הטלפון, התארגנתי לבשתי מכנס גינס ירוק, סוודר אפור ענקי מתחת גופייה לבנה, עקבים לבנים, ארזתי תיק עם בגדים להחלפה וליום למחרת כסף וכול מיני, פתחתי את החלון סגרתי את המזגן ויצאתי בשקט מהבית.
בדרך לתפוס אוטובוס צילמו אותי כמה פפרצי אבל זה לא הפריע לי עד שהם עקבו אחרי לשדה תעופה, עליתי על הטיסה הראשונה שהייתה והיא ארכה רק ארבע שעות בלי עצירה.
ירדתי מהמטוס והתקשרתי לאיתי

״הלו״ היא ענה רדום

״איתי אני פה״ אמרתי

״מי זה?״ הוא לא הבין

״מי זה יכול להיות גאון?״ אמרתי

״שיראל!״ הוא התעורר

״מה זאת אומרת פה?״ הוא הוסיף

״אני הרגע נחתתי בארץ ואני הולכת לרכבת״ אמרתי

״דבר ראשון מזל טוב דבר שני איזה כיף שאת פה ודבר שלישי מביאים לך את בל?״ הוא אמר

״תודה וכן סוף סוף״ אמרתי נרגשת

״נפגש בתחנת רכבת אני עכשיו קם״ הוא אמר

״טוב אני בדיוק עולה על אחת מהרכבות״ אמרתי וניתקתי את השיחה, ברכבת כמה דירקשניות זיהו אותי והצתלמו איתי טוב אחרי הכול אני גם חברה של חברות שלהם וגם היתי החברה הכי טובה של אחד מהם.
הגעתי לתחנה וראיתי את איתי רצתי אליו וחיבקתי אותו חזק

״שיראל אני גם צריך אוויר זוכרת״ הוא אמר ושחררתי אותו

״סוריי אני פשוט מתרגשת״ אמרתי וקיפצצתי.