פרק 4

43 3 5
                                    

״גל?״ הייתי מופתעת רצחחח אח שליי?? זה אח שליי? מדבר איתי
״מיקה תקשיבי אני מצטער שלא אני הייתי לצידך כול השנים האלה ו״
קטעתי אותו
״אתה מצטער אה? אני גדלתי במשך שמונה עשרה שנה שאני בכלל מאומצת ושסיפרו לי שיש לי אח גדול אז הייתי בהלם ויודע מה לא משנה מה הסיבה שהשארת אותי פה לא שווה את זה ואל תתקשר אליי יותר היה עדיף שלא היו מספרים לי עלייך״ וניתקתי לו בפרצוף.
הוא היה אמור להיות איתיי
לא לזרוק אותי למשפחה אחרת
וכמובן לא להשתמש בתירוץ של רציתי שתגדלי כילדה רגילה
צחוקים
פשוט תגיד שלא רציתה אותי
לא רציתה לגדול איתי
לא רציתה שאני יהיה לידך
אני אחותך יחוצפן
ממש נעלבתי ממנו היה עדיף שלא היו מספרים לי ולמה סיפרו לי את זה דווקא עכשיו אה
רק עכשיו הוא נזכר שיש לו אחות
תודה באמת
עוד פעם מספר לא מזוהה מתקשר בטח זה הוא
״אמרתי לך לא להתקשר אליי נכון????״ אמרתי בצעקה קטנה
״התבלבלת בייב״ זה לא היה גל זה לא הקול שלו הקול הזה מוכר לי הקול המאיים הזה הקר
זה הוא
אוראל כהן
״מה אתה רוצה?״ אמרתי חסרת סבלנות
״מה לא התגעגעת?״
״האמת שלא ממש דיי הספיק לי הפרצוף תחת שלך במועדון״
״מישהי שחכה עם מי היא מדברת אה״
ניתקתי לו רק הוא חסר לי עכשיו במצב הזה
הלכתי לסלון ושמעתי את רבקה מדברת בטלפון
״אנחנו נדבר איתה על זה״ היא אמרה למישהו מהקו השני
״בסדר כרגע היא מובהלת כי רק סיפרנו אני מבקשת קצת סבלנות״ אמרה
״בסדר נספר לה עד הערב״ מה לספר לי עכשיו?
״ספרי לי עכשיו״ יצאתי בהפתעה מעבר לקיר
״נמאס לי כבר מההסתרות האלה אני רוצה תשובות עכשיו״ צעקתי די חזק אבל לא אכפת לי נמאס לי כבר שידברו כבר
תוך כדאי רבקה הייתה בהלם שאני הייתי פה והורידה את הטלפון לאט עד שקלטה וניתקה
״מי זה היה??״ שאלתי חסרת סבלנות
״אחיך הגדול״ הלם
״מה הוא רוצה עכשיו לא הספיק מה שהוא עשה לי״
״למה את ככה מה הוא כבר עשה״ שאלה בתמימות
גיכחתי
״מה הוא כבר עשה?? הוא זרק את אחותו היחידה כנראה והתעלם ממנה פקינג 18 שנה ופתאום הוא נזכר שאני חיה והתחיל להתקשר״
״את לא יודעת כלום הוא רק ניסה להגן עלייך מהעולם הזה״
״יאללה מה התירוץ הזה בכלל ניסה להגן עליי הוא היה מגן עליי עם היה מספר לי את האמת ולא מסתיר כמו פחדן״
אמרתי
לא היה לרבקה מה להגיד היא הייתה בשוק
״את עומדת לספר לי״ שאלתי שכולי אדומה מעצבים
״הוא רוצה שתגורי איתו ותחיי את שאר חייך איתו״ פחחח התחלתי לצחוק כול כך חזק שכול השכונה בטח שמעה אותי
״לחיות? איתו? הצחקתם אותי חכו אני רק יחפש במה שתספרו שם את הבדיחות שלכם״
״אני רצינית מאוד מיקה עם לא תלכי הוא יעשה את זה בכוח את אחותו״
״18 שנה לא הייתי אחותו תאמיני לי שהכול בסדר״
״אני מפחדת שיפגעו בך מיק״ רבקה אמרה וחיבקתי אותה למרות שהם שיקרו לי אבל עדיין הם ההורים שלי היא החליפה לי חיתולים והיא האכילה והלבישה אותי והיא זאת ששמעה את המילה הראשונה שלי וגם ראתה את שיניי גודלות אז לא אכפת לי מכלום.
מספרים לא מזוהים רק מתקשרים ואני מסננת או שזה גל או שזה אוראל וכרגע אין לי כוח לא אליו ולא אליו
התקלחתי התלבשתי ונפלתי לעבר המיטה
מספר לא מזוהה התקשר ונמאס לי
״מה לא מובן שמסננים מה צריך להסביר את זה??״ שאלתי בכעס
״מיק את לא יכולה לסנן אותי אני אח שלך הגדול ואת צריכה להקשיב לי״
צחקתי
״להקשיב אה? לא הייתה אח שלי במשך 18 שנה שגדלתי אז להקשיב לא כול כך מילה שמשתייכת כרגע אז ביייי ואל תתקשר לפה יותר אני לא עוברת לגור איתך לא עכשיו ולא אף פעם נקודה!!״
אולי קצת הגזמתי
בכול זאת הוא באמת אח שלי צעק המוח
אבל הוא נטש אותך במשך 18 שנה
התת מודע אומר אז מה עושים עכשיו??
נרדמתי אבל התקשרו אליי ולא שמתי לב ועניתי
״בייבי את ערה״ קול מוכר שאל אותי שאני בכלל לא ערה למציאות
לא הבנתי אז הסתכלתי על המסך
גם השעה 2 בלילה וגם אוראל חופר לי
יאי איזה כיף
״לא״ אמרתי בקול צרוד
״אוי פרינסס הערתי אותך״
״אתה חופר ביי״
״אני רוצה שתבואי לגור אצלי״ אמר ברצינות
״גם אני רוצה הרבה דבר אבל אופס אני לא מקבלת אותם״
״אני יביא לך מה שתבקשי ותרצי״
״אבל אני רוצה שתתרחק ממני אתה יכול לעשות את זה?״
״לא״ אמר בקול קר כרגיל
״אז אני לא רוצה ממך כלום בי״ אמרתי וניתקתי
חזרתי לישון
״דילנגגגגגגגגגגגגגגגגג״ השעון המעורר הזה צלצל
״שיגעת אותי״ קמתי להתארגן לבית ספר
נכנסתי לשירותים הסתכלתי במראה
ובום
אני לא מאמינה
״מישלללללללללללללללל״ צרחתי בכול הכוח
הזונה הזאת שמה לי משחת שיניים בכול הפרצוף
״שומעת את מתה״ רצתי לחדר שלה ראיתי שהיא לא שם כנראה למטב ליד ההורים פחדנית
ירדתי בריצה למטה
הנה את
רבקה ויוסי הסתכלו עליי
ופשוט צחקו
״משהו מצחיק פה לא הבנתי?״ אבל הם לא הפסיקו ומישל הצטרפה אליהם
״את מתה את מודעת לזה נכון?״
״מודעת במידת יתר״ עליתי והתקלחתי זריז כי בכול זאת בית ספר
התארגנתי ירדתי למטה
״בואי״ אמרתי בקול מזהיר ביותר את מישל
עלינו לאוטו ונסענו לבית ספר
״מה זה?״ מישל אמרה
״מה זה מה״ שאלתי
״ריח של מנטה״ זונה
״תמותי״
ירדנו מהאוטו אחרי שחנינו בחנייה ונכנסנו לשיעור
״מיקה פה?״ המורה שאלה
״פה״
״מחפשים אותך במשרד לכי בבקשה״ אמרה המורה
מי יחפש אותי עכשיו?
״נכנסתי וראיתי גבר בן 28 אולי ככה
״שלום מיק״
״מי אתה״ שאלתי בקול תוקפני
״אח שלך הגדול נעים להכיר״
הלם

מה חושבים??

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Oct 15, 2019 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

אני שייכת לעצמיWhere stories live. Discover now