𝙸𝚏 𝚘𝚗𝚕𝚢 𝚢𝚘𝚞 𝚑𝚊𝚍 𝚝𝚘𝚕𝚍 𝚞𝚜 ... // 𝙼𝙸𝙽 𝚈𝙾𝙾𝙽𝙶𝙸💓

פרק 5- "הכל כלכך שונה עכשיו" - הסוף

יונגי לקח אותך אליו הביתה לישון ושאר החבורה חזרו לבתים שלהם.

--

עבר חצי שנה מאז מה שקרה.
את כבר לא גרה עם ההורים שלך, את רוצה רוצה לגור במקום ששיקרו לך במשך 17 שנה.
את יונגי וכל הצבורה שכרתם בית עם מספיק חדרים לכולם, כי כולם בזוגות.
שמת לב שיונגי רב הזמן לא בבית. לא הבנת מה קרה לו, איפה הוא מסתובב.
שלחת הודעה להובי הבסטוששששששששששששששששששששש יאחתי (סתם סליחה זה דרש) ושאלת אם הוא שמע איפה הוא

הובי לא ידע דבר.
לאחר שעה
"אני בבית!" שמעת את יונגי צועק והלכת אליו
"איפה פאקינג היית?!" צעקת אליו
"על תרימי אליי תקול שלך!" צרח אלייך ודחף אותך מדרכו
הלכת לחדר לאסוף את הדברים שלך.
'לא רוצה לדבר איתו' אמרת לעצמך בלחש
"לאן את חושבת שאת הולכת" שאלה אותך עדן
לפני שהספקת לענות פרצת בבכי.
סיפרת לה הכל. היא הייתה בהלם שיונגי מתנהג ככה. הוא תמיד התנהג לכל הבחורות שהיו לו בכבוד.
רצית פשוט ללכת. לקחת את הדברים שלך ורצת מהדירה לאחר השיחה עם עדן. יונגי ראה אותך ולא עשה דבר.
נקודת מבט יונגי
ראיתי את ה/ש רצה מהבית. לא ידעתי מה קרה. חשבתי אולי עם כועסת אליי או משהו ורציתי לתת לה זמן להירגע. אבל התחלתי לדאוג כשהגיע הערב והיא לא חזרה.
יצאתי לחפש אותה בדקתי בבית שלה. היא לא הייתה שם. בדקתי אצל טאהיונג, היא לא הייתה שם. בדקתי בגינות, בבית הספר, בבית שלי, היא לא הייתה בשום מקום.
נזכרתי בידיד שלה, הוסוק.
'אולי היא אצלו?' חשבתי לעצמי.
נסעתי לבדוק.
וכן היא הייתה שם, הייתי מובך כי רבנו, כנראה היא סיפרה לו הכל כי הוא הסתכל אליי במבט כועס.
קראתי לה לצאת החוצה, היא יצאה כדי לדבר
נקודת מבט ה/ש
הוא מצא אותי אצל הובי, הוא קרא לי החוצה כדי לדבר אז יצאתי
"מה אתה רוצה?" אמרתי לו
הוא בא לתת לי חיבוק דחפתי אותו ואמרתי "על תיגע בי"
הוא לא הבין מה יש לי אבל לא רציתי לדבר איתו
"מה יש לך?" צעק אלי
"אתה אף פעם לא בבית, כשאתה חוזר ואני שואלת אותך איפה היית את צורח אליי ודוחף איתי לצד כאילו זה פאקינג בסדר! מין פאקינג יונגי אני לא יודעת מה יש לך איפה היית אבל אני לא רוצה לדבר איתך" צעקת אליו.
לאחר השיחה סופו של דבר סלחתי לו וחזרנו הביתה.
אמרתי להובי תודה שאירח אותי אצלו כשהייתי עצבנית.
חזרנו הביתה, עדן הסתכלה אליי וחייכה שהכל הסתדר
לאחר שבוע
הלכתם כולם לבית הספר, כשהגעתם ראית ילד, מאוד מוזר, כנראה חדש. הלכת לשאול אותו איך קוראים לו.
"היי אממ אני ה/ש, נעים להכיר, רציתי לשאול את השם שלך" אמרת לו בטון חביב
"אממ אני סיאל" ענה לך הילד
"וואו שם יפה" אמרת וציחקקת
"אממ תודה גם שלך" ענה לך הילד שנית
השיחה הייתה מאוד יבשה את פשוט הלכת.
לאחר כמה דקות
יונגי קיבל הודעה ממספר לא מזוהה

יונגי נראה מודאג. לא הבנת מה קרה לו.
נכנסת לשיעור מאוד מפוחדת.
שוב ג'ני לא באה. ג'ני הפסיקה לבוא לבצפר לאחר הפרידה שלה ושל טאה, את וטאה חזרתם להיות ידידים.
כל השיעור יונגי היה נראה לחוץ, שאלת אותו מה קרה. הוא הסתכל אליי 5 שניות וברח מהכיתה.
רצת אחריו, הוא עלה לעליית הגג בוכה.
"בייבי מה קרה?" שאלת בקול מודאג
"ה/ש א-אני מקווה שלא ת-תשנאי אותי, א-אבל אנחנו ל-לא יכולים להמשיך להיות ביחד" אמר יונגי חצי נחנק מהבכי.
לא הבנת מה קרה, ברחת משם בוכה ועצבנית. היית עצבנית על כל העולם. לא ידעת מה לעשות. ישבת על הספה במסדרון ובכית
ניגש אלייך סיאל
"ה/ש מה קרה?" שאל אותך
"כולם אני רוצה להיות לבד עזוב אותי"
סיאל ידע מה קרה.
נקודת מבט יונגי
ישבתי בעליית גג של בית הספר ובכיתי, עד ששמעתי שמישהו עולה.
"יפה שעשית מה שאמרתי" אמר קול לא מזוהה והדליק את האור
"ס-סיאל??" גמגת
"היי יונגי" אמר לך סיאל
התחלתם לריב עד פשוט לא הלכת לבקש סליחה מה/ש
מצאת את ה/ש מדברת עם ילד בן 18
"ה/ש? מיזה?" שאלת
"אוו היי יונגי, תכיר זה ג'ימין הוא בכיתה י"ב." אמרה לך ה/ש
ראית את ג'ימין מסמיק מהצד
"אהה וואו אחי תרחק ממנה היא שלי" אמרת לג'ימין
"אני לא חושב" אמר לך ג'ימין ולקח את ה/ש הביתה כי מסתבר שהיא לא הרגישה טוב.
נקודת מבט ה/ש
"רבתי עם יונגי, הכרתי בחורים מאוד חמודים, סיאל וג'ימין, אני ויונגי נפרדנו, אני לא מצליחה לעכל אתזה, אבל זה קרה. אנ וטאהיונג חזרנו להיות בקשר, ג'ני לא באה לבית הספר חצי שנה. הכל כלכך שונה עכשיו" סיכמת לעצמך את החצי שנה האחרונה💔

אממ הייייי אז זה פרק 5, מקווה שאהבתם אותו, אשמח עם תצביעו ותגיבו💜