אבא, בבקשה תעזור לי.
אם פעם אחת בחיי אני אוכל לקבל עזרה מאבי, אשמח שזה יהיה עכשיו. היצורים הרובוטיים המכונפים רכנו מעלי כאילו אני זוג נעליים חדשות והם רק מחכים כבר ללבוש אותם לנשף שייערך. אה, ולגבי זה; הלוואי שניקו היה כאן. באמת שקצת חמידות לא הייתה מזיקה עכשיו. הסמקתי רק מחשוב כך. הרובוטים החליטו לסחוב אותי שוב לאנשיהו. פשוט הרמתי ידיים וחיכיתי שיתפסו בכתפי ובברכי כששמעתי קול ערמומי וחריף של אישה, ככל הנראה צעירה. "הניחו לו." הם הפילו אותי בחבטה על הרצפה הקרה. זה לא בדיוק להניח אבל..יותר טוב משוב לעוף למקום לא ידוע. לא הייתי רוצה להוציא את ההמבורגר הנפלא שאכלתי על הדרך. כשכבר התאוששתי, הרמתי ראשי וראיתי מולי אישה כבת 20, עם שיער אדום כלהבה שהגיע לה עד מעט אחרי כתפיה. עורה היה חיוור ועיניה היו שחורות כדיו. שיניה היו מחודדות ומבריקות, לבנות כמו סיד. לשונה נראיתה כלשון נחש כשדיברה, אך קולה היה כמו של ציפור עדינה.. כל כך ערב לאוזן. "מצטערת על מה שהיית צריך לעבור, חצוי יפה." היא צחקקה ברשעות, מה שעדיין היה מקסים משום מה. "רציתי לעשות את זה בדרך הקלה אבל..אבוי, לא נראה לי שהיית מסכים לבוא לכאן ולעזוב את ה.." פרצופה נמלא גועל, "חבר הזה שלך. לא הכי מבינה בכם..אמ..איך שלא תקראו לזה, אבל אין לי מושג מה אתה מוצא בו." פני האדימו, גם מבושה וגם מכעס. ה-היא באמת חשבה שאנחנו יוצאים..? מעניין אם אנחנו נראים מתאימים... הלוואי שכן. אבל עדיין, איך היא העזה להגיד את זה עליו?! 'מה כבר יש למצוא בו'. הוא בן אדם מדהים, ומי היא שתגיד זאת עליו?.. "מה את רוצה ממני? ואיפה אני ולמה הבאת אותי לכאן בכלל?" שאלתי, ובדיוק נשמע קול חבטה מתכתי. סובבתי את ראשי וראיתי כיצד שתיים מהמכונות המכוערות שנשאו אותי לכאן מפרקות מפלצת שלישית לתוך כדי גם מנסות בקושי לתקן לה כנף. "ומה ה...היצורים הללו?" הסתובבתי חזרה אל האישה. "הו, חמוד כל כך שאתה לא מנסה להרוג אותי. הראשון שבאמת שאל מה קורה כאן ולא תקף מיד! מוצא חן בעיני, חצוי יפה. בתשובה לשאולתיך... אני אקירה, ואתה נמצא בארמון האפל! ברוך הבא, דרך אגב. למה הבאתי אותך לכאן..? שאלה מעניינת. לצערי לא אוכל לענות לך עליה בינתיים, רק להגיד שתישאר פה או שאהרוג אותך ברגע. אה, היצורים..? לא יפה לקרוא להם ככה. אלו הרובוטים שלי, אני קוראת להם 'אקירים'. שם מקורי לא? חה חה. טוב, הם יחסית במצב טוב, אבל היה לי קשה לבנות אותם אז כנראה יש כמה תקלות. מה לעשות, הייתי בודדה כל כך כאן.. שנים של בדידות והרחקה מהחברה. אבל עכשיו יש לי גם אותך, חצוי יפה. האקירים יראו לך את החדר שלך, ועד לעת עתה אתה תישאר בו. נתראה!" היא צחקקה שוב, וקולה הערמומי צלצל בחדר הענק. ה'אקירים' תפסו בזרועותי והעיפו אותי לעבר חדר למעלה בקומה השניה, מדדים מעל המדרגות השחורות והממורקות. הם פתחו דלת חדר רחב וכהה, בעל רק מיטה אחת זוגית ומנורת לילה קטנה. הם זרקו אותי על המיטה ונעלו את הדלת. התיישבתי על המיטה בשקט. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כשהתחלתי לחשוב על מוסיקה. 'הלוואי שהיה לי את היוקללי שלי כאן איתי...' ואז שמעתי קול חבטה קלה במיטה מאחורי. הסתובבתי מהר בבהלה ולא האמנתי למראה עיני.
מאחורי שכב היוקלילי שלי, שלם ויפה כתמיד.
°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^°^
איקקקק כבר השתפרתי :)))
סופר מילים : 529
מקווה שאהבתם, אראה אתכם עוד כמה ימים ככל הנראה ;)
YOU ARE READING
O⃟N⃟E⃟ N⃟I⃟G⃟H⃟T⃟ - A Solangelo(LGBTQ+) love story. (pjo, boy x boy, solangelo)
Romanceהיי חצויים! זהו פאנפיק סולאנג'לואי מלא במיתולוגיה, אהבה, והרבה גאווה💛💜 • × • × • × • × • × • × • × • × • × • × • × • × • × • × • × • × • ניקו די אנג'לו הומוסקסואל. הוא הודה בזה כבר בשנה שעברה, כשהודה מול אפרודיטה והקופידון המטופשים ברגשותיו כלפי...
