כשפגשתי אותו-פרק 1:
״איימייייי קומיי קומיי קומייי״ קרלי צעקה לי..
״קרלייי מה את עושה למה הערת אותי עכשיו?!?!״
״יש לי הפתעההההה״
״נו דברי״
״יש לי כרטיסים להופעה של וואו דיירקשןןן!!!!״
״מההה מתייי?!?!״
״היום!!!!! ואנחנו הולכות!!!!״
״אוקיי אוקיי״ ״רגע, איפה זה?״
״מדיסון סקוור גארדן״
״טוב באיזה שעה?״
״עוד שעתיים״
״מה?!? טוב צאי צאיייייי אני צריכה להתלבש!!!״ אמרתי וצחקתי
״יצאתיייי״ היא צעקה בצחוק ויצאה..
לבשתי אוברול ג׳ינס קצר וחולצת בטן צמודה לבנה עם אולסטאר לבנות.. סידרתי קצת את השיער שלי שייראה נורמלי, שמתי שפתון שקוף, לקחתי את הטלפון והתיק ויצאתי מהחדר..
״קרליייי את מוכנההה???״ שאלתי את קרלי שהייתי
״אני כבר פה״ היא אמרה מהסלון ואני קפצתי..
״קרליי הבהלת אותייי!!!! ״
״מצטערת, את מוכנה?״
״כן בואי נצא״ אמרתי ולקחתי את ידה ויצאנו מהדירה.. נסענו באוטו שלי וכל הנסיעה שמענו שירים של וואן די.. קרלי אוהבת אותן פי אלף יותר ממני והיא מהמעריצות האלה שצורחות לפעמים אבל היא די נורמלית אפשר להגיד.. אני מה מעריצות שרק שרות ביחד עם הבנים ומתרגשות כמובן..
הגענו למקום והייתה במה ענקית!! פשוט עצומה!! אם אני יהיה זמרת זה יהיה כמו חלום שלי להופיע כאן!!
הבנים עלו לבמה והתחילו לשיר, זאת הייתה ההופעה הראשונה והכי מדהימה שאי פעם ראיתי.. שהתחיל השיר האחרון נייל עשה לי שלום עם היד וחייך אליי ועשיתי לו שלום בחזרה וחייכתי בביישנות.. לא הפסקתי להסתכל על נייל עד שצלצול הטלפון שלי קטע אותי...
עניתי לטלפון ואמרתי:״הלו?״
״שלום,אני מבית החולים מבית החולים מדברת הבת של אמה ג׳ונס?״
״כן, מה קרה עם אמא שלי?״
״בצער רב אני צריכה להודיע לך שאמך נפטרה,עשינו כל מה שביכולתינו לעזור לה״ אותה אישה אמרה בטלפון וניתקתי את הטלפון.. מבטי היה המום, לא יכולתי להאמין שהיא מתה..
קרלי שמה לב שמשהו קרה והיא שאלה אותי:״איימי מה קרה?״
״אמא..״ לחשתי
״מה איתה?״
״היא..היא מתה״
״א..אני לא יודעת מה להגיד..״ קרלי אמרה ורצה משם בבכי ורצתי אחריה..
״קרלי תעצרי!!״ צעקתי לה אבל היא לא עצרה..
״קרליי!!!״ צעקתי ומשכתי בידה.. היא עצרה שהיינו באיזה מסדרון לבן..
היא רק קפצה עליי בחיבוק ובכתה עליי..
״קרלי.. יהיה בסדר.. אנחנו נעבור את זה..״
״איימי, אני בת 15 ואמא שלי מתה, לא נראלי שאני יכולה לעבור את זה..״
״יהיה בסדר קרלי״ אמרתי וירדה דמעה על לחיי, השתדלתי לא לבכות בשביל קרלי..
*נקןדת מבט נייל*
בשיר האחרון ראיתי מישהי בקהל שהיא הייתה פשוט מושלמת.. עשיתי לה שלום עם היד וחייכתי אליה והיא עשתה את אותו הדבר.. היא דיברה עם מישהו בטלפון וכשניתקה, פניה הפכו משמחים, לעצובים.. היא לחשה משהו לילדה אחרת שהייתה לידה ואז אותה הילדה רצה משם והיא רצה אחריה.. הייתי די עצוב שהיא הלכה, אבל המשכתי עד סוף ההופעה שזה היה עד סוף השיר וכשירדנו מהבמה והלכנו למסדרון ראיתי את אותה אחת שעשיתי לה שלום ואת אותה אחת שרצה אליה, מחובקות ובוכות..
״הכל בסדר?״ שאלתי
״כ..כן הכל בסדר״ היא אמרה וחייכה אליי..
״מה קרה?״ שאלתי
״זה כלום..״ היא אמרה ומבטה היה עצוב..
״אוקיי.. אני נייל דרך אגב״
״איימי, וזאת קרלי״ היא אמרה
״איימי אני רוצה ללכת הביתה״ קרלי אמרה והסתכלה עליי בעצב..
״אוקיי בואי..״ היא אמרה ולקחה את ידה..
״ביי נייל״ היא הוסיפה והלכה..
״ביי״ לחשתי
*נקודת מבט איימי*
אין לי מושג למה נייל היה כל כך נחמד אליי אבל אני יודעת שהתנהגתי אליו חרא פשוט לא היה לי מצב רוח..
קמתי בבוקר וראיתי שקרלי עדיין נעולה בחדר שלה..
״קרלי״ קראתי לה
״מה״ היא אמרה בקול עצוב..
״אני יודעת שאת עצובה וגם אני אבל את לא יכולה להיסגר בחדר שלך כל היום״
״כן זה כן״ היא אמרה
״קרלי, בבקשה תבואי איתי לפארק״
״לא״
״בבקשה בבקשהההה״ התחננתי
״זה כולל גלידה?״ היא אמרה ופתחה טיפה את הדלת..
״כולל יאללה תתלבשי ונלך״ אמרתי וצחקתי..
בינתיים שקרלי התארגנה לבשתי סקיני ג׳ינס וגופייה לבנה משוחררת וכובע גרב משוחרר כזה בצבע אפור ונעלתי מגפיים שחורות..
אחרי שגמרנו להתארגן הלכנו לפארק ופשוט הסתובבנו שם, לא דיברנו, לא כלום, זה פשוט מרגיע..
בסוף התיישבנו על ספסל וקרלי אמרה לי:״ תשירי לי״
״אני לא שרה״
״בבקשה״
״אוקיי אבל רק בשבילך״ אמרתי והתחלתי לשיר את little things..
בסוף השיר קרלי חייכה אליי ובאה להגיד משהו ואז שמעתי מחיאות כפיים מאחורי הסתובבתי וראיתי את..
