21 chump street

פרק ראשון- "מה עליי לעשות, כדי איתך להיות?"

זה היה היום הראשון ללימודים, ובתיכון האזורי של עיר ישנונית בפלורידה שררה התרגשות. כולם חיבקו את חבריהם לספסל הכיתה, החליפו חוויות וצווחו בהתלהבות. ג'סטין לובוי, שמיניסט בעל תלתלים דקיקים וקטנים, התהלך במסדרונות, שטוף זיכרונות ואושר. הוא התגעגע כל כך לכולם- אפילו לנשים שהגישו את האוכל בקפיטריה ולמורה לטריגונומטריה (טוב, אולי לו הוא לא כיסף בגעגועים מרובים). השנה הזאת תהיה מיוחדת, בלי קשר לעובדה שיקבל תעודת בגרות שבה כל הציונים יהיו מאיות מושלמות ומשמחות- בני נוער מחילופי תלמידים מניו יורק הולכים ללמוד איתם! ג'סטין קיווה שימצא חבר או שניים. ניו יורק נראתה לו כמו חלום רחוק- הוא התגורר שם פעם, בינקותו. במסדרון, קרוב לכיתת האם שלו, הוא פגש את החברים שלו- בנג'מין, ראם ודילן. ראם היה שחור עם חיבה למכנסי חאקי וגופיות, והוא היה החבר המושלם- איש סוד, שמשותף לחבריו כיף סודי ומטופש מכיתה ה'. בנג'מין, כך כולם היו בטוחים, היה מאה אחוז הומו, עם בלורית חומה ונוצתית וחולצות ורודות ומגוחכות. ודילן, האחרון, היה גוץ ולבן, שנהג לחבוש כובע מצחיה הפוך גם במקומות סגורים, ולבש בגדים רחבים. הם התחבקו חיבוק גברי וביצעו את הכיף המסובך שלהם, שכלל עבודת כפיים קשה והסתערות בקפיצה על הבטן של רעיהם. הם דיברו על הקיץ- ראם הדריך קייטנת כדורגל ועבד בו זמנית בקולנוע השכונתי, שם נהג לקחת את בנות גילו ליציעים הגבוהים שהשקיפו על כל האולם. הוא העריך ששכב לפחות עם עשר בנות- הישג עילאי. בנג'מין בילה במשולש ברמודה כל הקיץ ודילן עבד בחנות המשפחתית ושיחק משחקי מחשב. ובאשר לג'סטין, מחנות המדע היו מנת חלקו. הם נכנסו לכיתה, והתמקמו בכיסאות הפנויים. הם דיברו בכיתה כמה דקות, וכל הזמן ההוא ג'סטין הציץ אל עבר כיסא ריק ומיותם שנח בחזית הכיתה, ממש לפניו. אולי תלמיד מניו יורק סיטי יבוא ללמוד בכיתה שלי, הוא חשב בהתרגשות. זה יהיה מגניב ברמות! המחנך נכנס עם נערה לכיתה, וכולם התיישבו במקומותיהם בצורה מכובדת יותר. המחנך היה איש באמצע שנות החמישים לחייו, גבוה ולבוש היטב. הנערה הייתה יפהפייה- היא הייתה היספנית, בעלת שיער גולש בגוון חום כהה ושוקולדי מהקוקו שלה, בגדים צבעוניים וממש כמו דילן, כובע מצחייה הפוך. עיניה היו מהירות וחדות, וסרקו את כל הכיתה. אם כך, היא מחילופי תלמידים? ג'סטין שאל את עצמו. הוא מעולם לא ראה אותה כאן. עיניה נפגשו בשלו, ועוצמת המבט היכתה בו. רק אז הוא הבין שהיא מהממת. הלב שלו הוצף ברגש המשונה והחשמלי שנקרא אהבה, והוא טבע תחת הצונאמי השוטף והקטלני.
ג'סטין התאהב בה, וכל מולקולה ואטום ותא שהיו בתוכו ידעו זאת.
"תלמידים, זו נעמי רודריגז, תלמידה שעברה לכאן מניו יורק." המורה החווה בזרועוו הרחבה על הכיתה, ונעמי חייכה חיוך חסר ביטחון וביישן. ג׳סטין חשב שזה הופך אותה לחמודה יותר.
כולם מלמלו: "ברוכה הבאה, נעמי," בטון רובוטי שמשתמשים בו רק בבית הספר, והיא התיישבה בכיסא הריק. רק אז ג׳סטין קלט משהו- הוא מוכרח לשבת לידה. הוא נגע בכתף של ראם, שישב לידה במקרה, והוא קם תוך כדי נעיצת מבט ארוך וכועס אבל מבין. ג׳סטין וראם החליפו את מקומותיהם, ובשיעור החל. המורה זמזם ושרבט דברים על הלוח. בינתיים, ג׳סטין החליט ליזום איתה שיחה.
"היי, נעמי..." הוא לחש, וראשה סב לעברו. היא הביטה בו בעיניי השקד שלה.
"אני, אני- אהם- ג׳סטין," מלמל ג׳סטין, וחש אט אט איך פניו הופכים לשדה תותים מבריק. הוא הושיט יד ללחיצה, והיא נטלה את ידו בידה, ושניהם נענעו את ידיהם באותו קצב. היד שלה הייתה רכה וחמימה, בעוד שידו של ג׳סטין הייתה מזיעה ונוזלית. למזלו, היא לא שמה לב לזה, או שהייתה קולית מדי כדי להראות את זה. חוץ מזה, גם היא התביישה. בגלל שג׳סטין לא היה מוצלח עם בנות, הוא עשה את הדבר היחיד שידע לעשות הכי טוב- לברבר. הוא בערך סיפר לה את סיפור חייו- האוניברסיטה שבה ילמד, המשפחה והחברים שלו, הציונים שלו. הוא המשיך והמשיך לדבר, ונעמי הקשיבה בסבלנות. לאחר שהשיעור נגמר, היא יצאה מהכיתה ראשונה, וג׳סטין יצא מיד אחריה רק כדי לראות אותה הולכת משם עד שעברה את העיקול במסדרון. הפנים שלו היו אדומות כמו יין וכל איבר בגוף שלו הזיע כמו מטורף. ראם, בנג׳מין ודילן יצאו מיד אחריו.
"אתה לא רציני," ראם מלמל. "התאהבת ביום הראשון ללימודים? לא הקשבת לשיעורים שלי?" הוא גיחך כשהחלו ללכת במסדרון לעבר השיעור הבא.
"כן. אני מאוהב. בנעמי." ג׳סטין ניפח את לחיו בלחץ ושמר את האוויר בפנים.
"אתה צריך להשיג את המספר שלה," בנג׳מין קבע, וכולם הסכימו. "תדבר איתה," הוא אמר. כן, אני אשיג אותו, החליט ג׳סטין בלבו.
***
ג׳סטין: היי👋
נעמי: היי😀
ג׳סטין: את יכולה בשבת ללכת איתי לקולנוע? יש רימייק ל"חזרה לעתיד"!
נעמי❤ מקליד/ה...
נעמי: אממ... אני לא יכולה😔
ג׳סטין: למה???😱
ג׳סטין: אוי, שיט, תשכחי מהסמיילי😬
נעמי: זה בסדר
נעמי: אני פשוט..
נעמי: אוף.
נעמי: אתה לא זוכר שיש מבחן בפיזיקה? חשוב לי לקבל ציון טוב
נעמי: באמת סליחה😢
ג׳סטין: טוב...
ג׳סטין: אז נוכל ללמוד יחד?
***
כמה שבועות עברו, וג'סטין קלט שהוא מוכרח לספר לה. הם דיברו כל כך הרבה: ג'סטין סיפר לה על הבעיות שלו- פחדו מתעודת בגרות רעה, או אפילו לסיים בלעדיה ואחותו הקטנה והמעצבנת. הוא אפילו נתן לה פעם אחת עותק של השיעורים בדקדוק! כל השיחות האלה נועדו לגרום לשניהם להתאהב. לג'סטין היה ברור שזהו הגורל שלהם- להיפגש ולהתאהב. זה היה באפריל, כמה ימים לאחר האחד באפריל, וכולם נשארו עדיין בטרנד המתיחות (ראם משך בתחתונים של לפחות ארבעה בנים). ג'סטין התקשר אליה לאחר הלימודים, אחרי שיעורי בית מייגעים בסוציולוגיה. זה הלך בערך ככה:
''היי, נעמי!''
''אממ, היי, ג'סטין.''

''תקשיבי, אני חייב לספר לך משהו.'' ג'סטין הסגיל כמו חציל בשל. הוא שמח שזו לא שיחת וידאו.

''אוקיי, תשפוך,'' גיחוכה החברי נשמע מעבר לקו.

''אהה, טוב. וואו,'' הוא התנשף, וכבר היה לו ברור שזה לא יהיה אירוע שבעוד עשרים שנה הוא יזכור בגאווה.
''ג'סטין, אתה שם?'' קולה היסס.
''אה- כן! אוקיי,''
''נו, ג'סטין, המתח מותח אותי!'' צחוקה המתוק בקע מהפלאפון.
''תראי, אני... אני מחבב אותך. אני אשמח אם תצאי איתי,'' החרדה זחלה כבר בכל עורקים הצעירים של ג'סטין. הדממה מהקו השני נפלה עליו כמו שמיכה שחורה, והוא חיכה במתח. 
''וואו. הו, וואו.'' נעמי התנשפה בהלם. ''בבקשה אל תגיד לי שזה אמיתי, ושזו באמת מתיחה, ג'סטין,'' היא הפצירה, וטעם רע פשט בפה של ג'סטין. גרוע מזה לא יכול היה להיות.
''זה אמיתי, נעמי, באמת.''
''כן?''
''כן. נשבע.''
''אתה... אתה בטוח שאתה לא רוצה שפשוט נישאר... ידידים כזה? זה כיף ככה. אני לא רוצה להרוס את זה... בבקשה, ג'סטין.'' קולה התחנן, ובפעם המיליון ג'סטין הרגיש כמו דביל מושלם.
''אממ... טוב.'' הוא מלמל. ואז הם פטפטו במשך חמש דקות וריכלו על המורה המרגיז להיסטוריה. היה ברור שנעמי ניסתה להקליל את האווירה, וג'סטין ניסה לזרום עם השיחה, אבל ריקנות איומה אפפה אותו, והוא הרגיש כמו הטיפש הכי גדול שבכדור הארץ. כשהיא ניתקה באומרה ''לילה טוב'' מתוק, הוא נשען לאחור על כיסאו ומלמל: ''בנות.'' ולאחר כמה דקות: "אה. בנות."