לרקוד בבוא הגשם

אזהרה: ספויילר ל - "האחת","היורשת" וככל הנראה גם ל- "הכתר" במידה מסוימת (המועמדת)

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אמריקה.

כל הזכויות שמורות לקיארה קאס, הסופרת של "המועמדת"

***

השעה הייתה שעת אחר צהריים נוחה, וביליתי את השעות האחרונות בחדר הנשים, ביחד עם לוסי ועם ילדיי.

שמו הרשמי של חדר הנשים הוא כעת "ספריית ניוסום", על שם סלסט. לעיתים קרובות אני חושבת עליה, וליבי נקמץ בכאב. אם לפני עשר שנים מישהו היה חושב שאתגעגע כל כך לבחורה שניסתה לפגוע בי עוד מתחילת הבחירה שלי, הייתי צוחקת לו בפרצוף. או מכה אותו. גם זו אפשרות. אבל נדמה היה לי שלקרוא לחדר הנשים על שמה יהיה מחווה נעימה, ומקסון לא התווכח.

עיני שוטטו אל ארן, אידליין ולוסי, שישבו סביב שולחן ושיחקו קלפים. ארן הניף את קלפיו בתסכול ואידי צחקה. לוסי צחקה גם היא. אידליין אמרה משהו, וחרצה לשון כלפי ארן. ארן שירבב את שפתיו ושילב את ידיו בזעף, אבל ראיתי שעיניו צוחקות. לא היה לי הלב להעיר לאידי על התנהגותה. הם היו מתוקים כל כך, הילדים שלי.

קיידן ישב מרוחק מהם קמעה, ופניו היו תקועות בתוך ספר, עיניו משוטטות על הדף מכל כיוון אפשרי. הנדתי בראשי בחיבה. ג'ראד היה כל כך שמח לו היה רואה את קיידן ככה. על הכריכה היו מודפסות בגדול המילים "ההיסטוריה הפוליטית של איליאה". ממתי הבן שלי מתעניין בדברים כאלו? קימטתי את מצחי ושיניתי את תנוחתי והבטתי מטה, אל פניו השמנמנות הישנות של בני הקטן. אוסטן ישן בזרועותיי ואני נענעתי אותן בעדינות, מתבוננת בו. צחקוק קלוש גרם לי להרים את מבטי.

"מארלי," בירכתי בחיוך, והיא החזירה לי חיוך מבריק משלה. שערה הבלונדיני נקלע לצמות שנכרכו סביב ראשה, והתסרוקת הבליטה את עיניה החומות הגדולות. "את נראית נפלא!"

"תודה," הסמיקה, וכשהביטה באוסטן חיוכה הגדול-גם-ככה התרחב עוד יותר. "יום קליל היום, מה? איזו הזדמנות נפלאה לבלות עם ילדייך." חיוכה גווע לפתע ועיניה התכהו, כאילו מסך עננים הסתיר אותם. היא נשפה אוויר מריאותיה ונראתה מותשת. היא הליטה את פניה בידיה. "הלוואי שיכולתי לגרום לקייל לצאת החוצה מהחדר שלו, לדבר קצת עם אנשים. אבל נראה שלא משנה מה אני עושה, הוא פשוט מסתגר יותר בתוך עצמו." חשבתי ששמעתי מכיוונם של לוסי, אידי וארן קול קטן של בוז. הסתובבתי אליהם לרגע, אבל הם היו עסוקים במשחק הקלפים ונראה שלא שמעו את דבריה של מארלי.

הנחתי את ידי על ידה של חברתי בעודי מאזנת את אוסטן על יד אחת, רעש שקט דמוי טיפוף הגיע לאוזני. "זה יהיה בסדר, מארלי. את עוד תראי. את זוכרת את קיידן, כשהיה בן חמש?" התבדחתי,נזכרת באירוע. "משום מקום, הוא קיבל פחד במה. הוא חשש כל כך לפגוש את משפחת המלוכה האיטלקית שבאה לביקור, עד שהוא התחבא מתחת לשולחן במסיבה שערכנו לכבודם." מארלי חייכה לזיכרון. גם היא הייתה שם. "ובסוף הביקור של משפחת המלוכה האיטלקית, אידליין גררה אותו באוזן שיבוא להיפרד מהם. הוא היה כל כך נבוך, עד שהפנים שלו היו יכולות להיות קישוט לעוגה."