וואנשוט\Beyond Love

Beyond Love

וואנשוט קצר~
-

"לינק, את יכולה לשחזר לי מה היה שם?"

"לשחזר?" אנחה עמוקה נפלטה מפי, "אני מניחה שאני יכולה, אבל אני לא בטוחה שתביני מה העיקר."

הסתכלתי על האישה שכתבה כל מילה שהוצאתי מהפה מהשניה שהגעתי והתיישבתי בחרדה על הכיסא מולה. עיניה היו נראות עייפות מהתשובות שסיפקתי לה והחיוך הצבוע שעד כה שלחה לעברי הפך לסך הכל קו הדורש שאשתף פעולה עם הספק חקירה-ספק יעוץ פסיכולוגי הזה.
המתנתי שתסיים לכתוב את הדבר האחרון שאמרתי ובזמן הזה הקדשתי את השקט לחשיבה, לזיכרון על מאורעי אתמול ואת כל הקשור לאותו זיכרון עייף של אותם אנשים שהפכו את הערב להיות הדבר הכי הורס אך בונה שיכלתי לחוות במהלך כל שנותי כיצור חיי פיזית ולפעמים קצת נפשית.

היא סיימה לכתוב והרימה את ראשה אליי, "אני כנראה באמת לא אבין, אך אני אקשיב לך." הכנות שבקולה גרם לי לשחרר מעט מהנוקשות שלי והטיתי את ראשי אליה, מחליטה לספר לה עליו, האחד שבגללו הכל התחיל.

הסמל, בחור בסביבות ה30 לחייו שידע עד כמה הייתי נואשת למעט יחס אוהב מצידו הבחין בי לראשונה בתור הבחורה החזקה שאני וביקש את עזרתי בתיק לא מוצלח שלו. תיק שכל שנה חזר על עצמו והוא מעולם לא הצליח לפתור את זה ובכל שנה סיים את היום כשהוא במעצר כי היה שיכור מידי מכדי לנהוג ואני, הפתטית שאני, תמיד נכנסת עם התג המיוחד שלה- מנופפת בו ומיד משחררת אותו עם קנס הוגן ויום למחרת זוכה ל-'יכולתי להשתחרר גם לבד, ילדה.' מצידו.

אך באותו בוקר:

-בוקר לפני-

"בוקר טוב לינק, הסמל השאיר לך תיק." החיוך התנוסס על פני למרות המירמור בוקר שלי הרגיל שלי והושטתי את ידיי על מנת לקבל את התיק המדובר, אבל הכעס חזר למקומו כשבחנתי את התיק המוכר.
"מה לעזאזל? איפה הוא?" המזכירה התכוונה להגן עליו ולא לספר לי אך עיניי כבר צדו אותו בעצמן וניגשתי אליו בצעדים רועשים, מכינה אותו לגוש האש המתקרב אליו.

"היי לינקי!"

"אל תגיד לי 'היי לינקי', מה נסגר עם התיק?" דחפתי את זה בין ידיו ושילבתי את ידיי, בוחנת איך התסכול לאט עולה אל פניו והוא לוקח צעד נוסף אלי.

"החלטתי שאת אחראית על התיק הזה השנה." הוא התכוון להסתובב אך אחזתי בידו וחיכיתי שיסתובב אליי חזרה.

"זה התיק שלך."

"ממ..." הוא זימזם ופתח את התיק, מצביע על חלק כתוב מסוים ומודיע לי-
"זה השוד האחרון שלהם במקום הזה והפעם הם ילכו על כל הקופה, אם נפשל בזה הפעם זה יהיה הסוף של התיק ונצטרך לשלם על זה בגדול."

התיק הזה... אותם שודדים קבועים שעד היום לא הצלחנו לתפוס עשו מסורת של שוד בו הם תופסים אנשים ומכניסים אותם לאולם שבו הם גונבים, מכים ובורחים לפני שהמשטרה קולטת מה קורה.
זו השנה הרביעית, עד כה הם הצליחו להימלט וכנראה כבר ביום למחרת לחיות את חייהם כרגיל מבלי הצלחה מצד השוטרים לגלות היכן ומי הם היו וכמובן, מה התוכנית בריחה לשנה הבאה.