מתנקשת כפולה

פרק 2: רונלדרו מת. יאיי.

ג'ני החליפה בני זוג למחול כל כמה דקות. נדמה היה שברגע שידה הייתה מתפנה נער או גבר אחרים היו תופסים בה, לא מעניקים לה מנוחה מהריקוד הבלתי פוסק. היא הסתחררה במרחק סביר מהמטרה שלה, שומרת אותו בזווית העין שלה אך לא יותר קרוב מזה.
הוא לא שתה מהיין שהציעו לו אפילו לא פעם אחת. לא פעם דפוקה אחת.
זה הולך להקשות עליה.
היא החליפה בני זוג פעם נוספת, מוצאת את עצמה אוחזת בידו של נער גבוה ממנה, שקצוות משיערו הבהיר הסתחררו סביב ראשו בתלתלי דבש. היא המשיכה להביט במטרה שלה מזווית העין, אבל עד כמה שבן הזוג שלה - הוא הציג את עצמו כבן הרביעי של הרוזן לוציינר - יכל לספר, היא הייתה מרוכזת בו ובריקוד.
סרינה החניקה נהמה. לא עניין אותה אילן היוחסין שלו, או כל שטות שהוא דיבר עליה עכשיו. "...ובשביל שאני אהיה הקיסר הבא, רק 48 אנשים צריכים לפנות את הכס. את יודעת, זה מספר די..."
השיחה החד צדדית שניהל, או בעצם, ההרצאה שנתן לא יכלו לעניין את סרינה פחות. אבל ג'ני הנהנה בנימוס, מקשיבה לדבריו עד שהגיע הזמן להחליף בני זוג פעם נוספת.
בן הזוג הבא שלה היה הבן של אחד השרים בארמונות הקיסר. הוא היה מגושם, נמוך ממנה בראש (מה שדי הפתיע אותה, כיוון והיא עצמה הייתה דיי נמוכה), ולא הפסיק לנסות ולגעת בשדייה.
הוא גם ירק עליה בכל פעם שפתח את פיו, אם זה לא מספיק. והזיע. מאוד.
בקצרה, זה לא היה מחזה נעים לעין.
אחרי שעשה תנועה בולטת מידי לכיוון שדייה, הוא עזב את ידייה ועבר להטריד מישהי אחרת, סימון כף יד אדום מתנוסס על לחיו. סרינה תייקה אותו בראשה כמטרה פוטנציאלית לעתיד. אבל הערב הייתה לה מטרה אחרת.
את ידה תפס עכשיו נער נוסף, שיערו הכהה מוסט לאחור. ג'ני הייתה צריכה להרים את ראשה על מנת לראותו. הוא עמד זקוף, בטוח בעצמו. ביטחון מהסוג שאתה גדל איתו בידיעה שהכל שלך, כזה שאי אפשרלזייף.
"ואתה?" שאלה, על פניה החיוך העדין והיפה של ג'ני.
הוא נראה מופתע באמת, ולא חלק מההצגה שהיתה נהוגה בחצרות.
"אני אמורה לזהות אותך..?" חשש התגנב לקולה. ולשם שינוי, הוא לא היה מזוייף. "תן לי לנחש. אתה... בן של יועץ בארמונות?" היא נקבה בתפקיד פופולרי, בו היו ממוקמים המעטים בהם בטח הקיסר.
הוא ציחקק. בנים יכולים לצחקק? "לא.. אבל ניסיון יפה." היה לו קול עמוק, אבל נעים לאוזן.
"אז קרוב משפחה של הקיסר?" לקיסר היו כמה עשרות ממזרים, וקרוב לעשרה אחים משל עצמו, וכמעט כל אחד מהם עם משפחה ענפה גם הוא. למרות השנאה שסרינה רכשה לקיסר, קולה של ג'ני היה תמים ומעריץ, כיאה לבת של לורד.
"מתחמם." הוא נע בחן על הרחבה, שונה לחלוטין מהנערים והגברים המגושמים איתם רקדה קודם לכן.
"ניסיון שלישי ואחרון."
"אני מקבלת רק שלושה ניסיונות?" ג'ני העמידה פנים זעופות לכמה שניות וחזרה מיד לחיוך הטבעי למראה.
"אמ.. אז אמרנו קרוב משפחה של הקיסר, נכון?"
"אכן." הוא הנהן בראשו בכובד ראש. קטע מסובך במיוחד במנגינה הגיע והוא ביצעה אותו מושלם, בלי טעותבודדת. אפילו ג'ני, שהשתלבה באירועים כאלה מאז היותה בת ארבע עשרה לא יכלה לבצע את הקטע הזה
כל כך חלק. בלי טעות בודדת. בנוי לתלפיות. רציני. קרוב משפחה של הקיסר. הלב של סרינה זינק לגרונה ונחת בתחתית בטנה. לא. לא. לא. לא!
זה לא קורה לה.
היא לא מרשה.
המילים יצאו מפיה של ג'ני כלחישה. "אתה הבן של הקיסר. האחד החוקי."
העיניים השחורות שלו ננעצו בפניה, מנסות לקרוא את הבעת הפנים הרגועה. "צודקת. דינג דינג דינג. פרס
למנצחת." הוא סיחרר אותה במקומה, חיוך על שפתיו.
קיא עלה בבטנה. הבן של האדם שרצח והשמיד את כל מה שיקר לה עמד לפניה. רקד איתה. סרינה רצתה לזנק לעבר אחד הסכינים שלה ולתקוע אותו בליבו. או בראשו. הקרוב יותר.
ואז, הוא נעלם. כאילו לא היה.
וסרינה עמדה קפואה במקומה במשך כמה שניות. זה לא קרה אף פעם. גם אם ג'ני הייתה תקועה, סרינה הייתה מזנקת לפעולה. סרינה אף פעם לא עצרה. היא הייתה כולה דחפים ומיד מיד מיד.
ואז שתיהן נזכרו במטרה לשמן הן בנשפייה מההתחלה.
היא סרקה את רחבת הריקודים סביבה, מחפשת אותו במבטה. לאחר רגע, החיוך של סרינה שב לפניה. חיוך קפוא, ללא שמחה. חיוך שהמית פחד בלב העולם. חיוך של רוח רפאים. וסרינה חייכה אותו שוב. לא כי היא מצאה את המטרה שלה. כי הוא לא היה שם. וזה אומר שהציד התחיל.

השמלה הכחולה עם רקמת הכסף נמצאה לאחר מכן על רצפת חדר המעילים של הברון. לידה היו זוג נעלי מסיבה תואמות, מהאיכות הגבוהה ביותר.
כמה מהנערות יזכרו את הנערה הידידותית שלבשה את השמלה, גם אם לא ידעו את שמה. לענה בת אמרלדה, הדוכסית לעתיד מרוזנברג, הייתה האחרת למסור את שם הנערה, גם אם באי וודעות מסויימת. "זה פשוט לא עלה." ענו הנערות כשנשאלו מה שמה.
התשובה התקבלה, גם אם בהיסוס בקרב מעמדות האצולה הנמוכים יותר. בנשפייה מסוג זה ישנם מאות אורחים, ועד כמה שמצופה מהגברים לדעת את המעמדות, עמדות הקרב והחשיבות של שמות ובריתות פוליטיות, מי יכול לצפות דבר כזה מנערות, מנשים?
עדיף שיתעסקו להן בשמלות ומי שודכה למי וכך יוכלו לטפל במשק בית טוב יותר לאחר נישואיהן.
רק בקרב הפראיים נשמע על נשים שעוסקות בהנהגה או בלחימה - וראו מה קרה. האימפריה החזקה כבשה ורמסה אותם וגאלה אותם מכפירת האלילים שלהם.
הבן של השר דנוויס, ליאונרד בן דנוויס זיהה גם הוא את השמלה, וכך גם את הנערה שלבשה אותה. כשדיבר על לחיו היה סימון בולט, ועינו החלה להשחיר - את דבריו יש לקבל בעירבון מוגבל בלבד. טינה אישית הפריעה לנער בעת ונשאל על הנערה. אין לחזור על דבריו בחברה מנומסת או בחברה כלל. כשאביו שמע על ניבולי הפה של בנו הוא נשלח לפניימיה במזרח הרחוק מיד, באותו היום.

יומיים לאחר הנשפייה התגלתה גופתו של רונלדרו בן קוראיין, בן שני לבן שני של לורד מועט השפעה. ראשו היה מבותר מגופו, כמה וכמה פסיעות הרחק, וגפיו היו מפוזרים סביבו. על הגופה, באזור מפשעתו נחרט סמל ביתו - ולפי כמויות הדם החובשים הקיסריים קבעו שהיה בחיים בזמן החריטה. שלבי הריקבון כבר התחילו את עבודתם כשילדי העיר מצאו אותו.
אבל החלק המבעית ביותר, שחזר על עצמו בכל פעם בה סיפרו את הסיפור, גם בעת כל שאר החלקים שונו, היה החיוך. פיו נחתח ממקומו, משאיר חיוך עשוי בשר על חציו התחתון של פניו. הסמל של שד אפל אחד. של יצור אחד בלבד. של סרינה.

__
אם מישהו קורא את זה, יאיי!
ו980 מילים.