אוק 2020
אהובות שלי,
לצערי הגעתי לנקודה קשה שלא רציתי להגיע אליה. קשה לי כל- כך לפרסם פרפר כזה או בכלל להתחיל להסביר מה שאני מרגישה לאחרונה. קודם כל, אני מרגישה מבורכת שזכיתי בכן ובפינה הזו שלי, לדבר בחופשיות אתכם ולשתף אתכן בכל מה שעובר לי על הלב; מהאמנות שלי, המילים שאני רוקמת אחת אל השנייה, עד לפריקות קטנות של יומיום. פרסמתי לכן את הנפש שלי בלי מחסומים, המילים שיוצאות מהלב שלי היישר אל המקלדת, בתקווה לגעת בכן הכי קרוב. בורכתי בקהל מדהים, חזק ומפרגן וקיבלתי את החיבוק הכי חם שאפשר.
לצערי עם כתיבת 'אשליות מתוקות' זכיתי להכיר גם בצד המכוער של האתר. אני אמנם לא קוראת כאן, אבל כמו שאמרתי בעבר, אני מרפרפת כל הזמן ומתאכזבת לגלות הפרות גסות של זכויות יוצרים בכל פעם מחדש. אני מתביישת לומר את כמות הפעמים שמצאתי את עצמי נלחמת עם 'כותבות' שהעתיקו ממני לפעמים אפילו מילה במילה. בכל פעם הן אומרות לי שהן סך- הכל שאבו השראה והן לא מסתירות את זה, ואני באמת שואלת את עצמי, למה דבר כזה קורה? תראו, לא המצאתי את ז'אנר הפשע. אני לא הראשונה ובטח שלא האחרונה שתכתוב לכן רומן פשע, אבל אני אני עומדת מאחורי היצירה שלי בגאווה בידיעה שכתבתי עם הלב שלי את האווירה הייחודית לי. כשאני אומרת אווירה ייחודית אני מדברת על ההווי הישראלי שנמצא אצלי כל- כך עמוק בנפש, שזה מסע שהתחלתי עוד ב'ריגושים זולים'. קשה לי לראות פה ושם 'כותבות' שמנסות לחקות את האווירה הזו, את צורת הכתיבה או את הנושאים בהם נגעתי במהלך העלילה של 'אשליות מתוקות'. שלא נתחיל לדבר על לפחות כמה סיפורים שפשוט העתיקו את העלילה או משפטים מילה במילה.
תראו... בשבילי פשע זה לא עוד סתם משהו. אני לא כותבת את זה כי זה יותר סקסי או מקבל יותר הצבעות. אני נושמת את עולם הפשע בצורה יומיות וחייה את העולם הפלילי הזה בדם שלי. כבר סיפרתי מלא פעמים שזה התחיל כמחקר לסיפור שלי מפעם ואז פשוט נשאבתי פנימה והתמכרתי. קצת קשה לי לראות פה כותבות שכותבות פשע מבלי באמת להבין על מה הן כותבות. אני לא אומרת חלילה שאני יודעת- כל. אני לומדת בכל יום עוד משהו חדש ושמחה להרחיב את הידע שלי, אבל צובט לי בלב לראות דברים שאני נגעתי בהם נמצאים לאט לאט בעוד סיפורים ובצורה הכי לא מקצועית שיש, שמראה על חוסר ידע בעולם הפשע. פתחתי בפניכן את הלב שלי, הצגתי בפניכן את עולם הפשע כפי שאני רואה אותו ולא ביקשתי דבר בתמורה פרט לכבוד בסיסי אליי ואל המילים שלי. שלא תחשבו שאני לא מעריכה. אני מעריכה כל אחת מכן ושמחה שאתן נהנות, מסתקרנות ומפתחות את הידע שלכן בעולם הפשע, אבל לצערי יש כאן כאלו שכנראה רואים במילים שלי כשבלונה, שאפשר פשוט לקחת מה שהם צריכים מכאן ולשכפל לסיפור שלהם. אני יכולה לומר עד מחר שזה מחמיא, אבל בסופו של יום אני לא מנהלת סדנת כתיבה ואני לא רוצה להיות ההשראה של אף אחד, כשזה מתבטא בהעתקת המסר שלי. זה לא מרגש אותי באף דרך שהדברים שכתבתי, חקרתי וטחנתי פתאום מופיעים אצל אחרות והכי צובט שיש קוראות שלי בסיפורים האלו, ואני לא מאשימה אף אחת, זה פשוט קצת כואב לראות שיש כאלו שלא משנה להן לקרוא אותה עלילה מיליון פעמים במקומות אחרים, העיקר שיהיה מה לקרוא.
לקח לי המון שנים למצוא את עצמי בכתיבה. לקח לי המון שנים עד שהפסקתי לאבד את עצמי במילים והתחלתי לשלוט בהן. אני מקווה שיום אחד כל אותן 'כותבות' יגיעו להארה פנימית עם עצמן וימצאו השראה משלהן. לקחת משהו אחד ולשכפל אותו מיליון פעמים בצורות שונות זאת לא אמנות בעיניי. לדעתי זה פשוט זלזול בכן. אתן הקהל, אתן הלקוח ואתן השופט בכל הדבר הזה. מגיע לכן להתרשם מחדש בכל פעם. מגיע לכן להידהם בכל פעם. לא מגיע לכן לקרוא אותו דבר, אותה הגברת בשינוי אדרת. ההערכה שלי כלפיכן מתבטאת בעובדה שאני אף פעם לא אכתוב אותה עלילה כמה פעמים רק כי זה 'מוכר'. עברתי כוכב רוק, עברתי מורה ותלמידה, עברתי כדורגלן, עברתי עבריין. סימנתי וי. אני בחיים לא אזלזל בכן ואפרסם לכן עוד סיפור באותו הנושא וגם בכתיבה של 'אשליות מתוקות' השתדלתי להביא את הראייה האישית שלי על עולם הפשע ולגעת בנושאים שאני אישית חושבת שהם רלוונטיים ולא פזלתי לצדדים לכל סיפורי הפשע שהתפרסמו כאן בעבר. בעוד האתר מפוצץ עבריינים חמומי- מוח ועצבניים, כתבתי את סער כמו שאני מאמינה לנכון ולמרות כל החשש, שאני מפרסמת לכן עבריין שהוא קצת שונה, האמנתי בו והאמנתי בדרך של הדמויות שלי. לצערי יש כאלו שמנצלות את זה ואין לי כוח לראות את הכתיבה שלי אצל אחרות עם שינויים קלים.
אני עייפה מלהגן על המילים שלי, אחרי כל- כך הרבה פעמים שנאלצתי להתערב ולעשות זאת בעצמי. זאת תקופה שאני פחות פעילה באתר והשארתי את שני הסיפורים שלי עם לב שלם בידיעה שיש כאן קהל מדהים שאוהב לחזור ולקרוא את אותם הפרקים שכולנו התרגשנו בהם, ואני יודעת שזה כל- כך לא פייר עבורכן, אלו שכן מכבדות את המילים שלי. האמת היא שזה לא מגיע לכן ולי. לנו. לא מגיע לנו שבגלל אותן 'כותבות' שמחפשות לשכפל דברים אני מגיעה למצב שאני פשוט לא מרגישה בטוחה יותר להשאיר כאן את הסיפורים שלי כל עוד אני לא באמת נוכחת כאן 100%. הלוואי והיה לי פיתרון יותר טוב.
אני לא יודעת אם זאת הודעת פרישה או הקפאה. אני חושבת שזאת פשוט הודעה למחשבה ושכל אחד ייקח את זה לאן שהוא חושב. אני כמובן אמשיך לכתוב ואסיים את 'אשליות מתוקות' מאחורי הקלעים וכשהרגע יגיע אתן תקבלו את הפרקים האלו על מגש זהב. לצערי להשאיר את הפרקים כאן בלי שאני פעילה זה רק מניב העתקות.
בנימה אישית לכל הכותבות כאן; תרימו את הכפפה. תיצרו מקורי, ישראלי ואותנטי. תצרו משהו ייחודי לכן. תיצרו משהו שמגיע מהמקום הכי עמוק בנפש, ככה שבכל פעם שתפרסמו פרק תרגישו שאתן חושפות חתיכה מבפנים ומגישות למאות קוראות את הלב שלכן על המקלדת.
מאוהבת בכן ומודה לכן עד אינסוף,
תמרה 🦋❤️
