אני רק רוצה לאכול
כל רגע
כל הזמן
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על אוכל. אני מרגישה אובססיבית
אבל אני לא אוכלת כל הזמן
כמובן
אחרת אני אשמין
אני אעלה במשקל חלילה
אני אהיה שמנה, מגעילה, מכוערת
יתחילו להתרחק ממני
אני ארגיש דחויה כמו פעם
לא שעכשיו הכל זוהר. חיי החברה לא בשמיים.
אני מחכה כבר לגדול
אבל לא כמו כולם
האחרים, הם רוצים לגדול כדי לחוות חוויות, כדי להכיר אנשים, כדי להתחתן ולהביא ילדים
וגם אני, כמובן
אבל יותר מהכל אני רוצה להיות מסוגלת לאכול יותר
אני רוצה לגבוהה כדי שכשאני אעלה במשקל, אני אראה אותו הדבר
ואני אוכל לאכול עוד
האכילה הזו, האובססיה טורפת אותי מבפנים
איזו אירוניה מתוקה הא?
אבל זה כל מה שבמוחי
מה אני אוכל, ומתי
האם שרפתי היום קלוריות? האם מותר לי לאכול את זה?
האם מותק לי לאכול...נקודה?
אני זוכרת שעוד הייתי ילדה קטנה. תמימה. לא הכרתי את העולם הזה שהחריב את חיי. שאכלתי הכל ונשארתי חמודה. שאכלתי הכל ונשארתי רזה. שאכלתי הכל ואהבו אותי.
שלא אמרו לי שעליתי במשקל
לא אמרו לי להפסיק לאכול
לא קראו לי שמנה. דבה. פרה.
לא ריסקו אותי עד היסוד.
שלא פגעו בי. ניסרו אותי עם מילים שחדרו לנשמה
שאבא שלי לא פגע בי עם מילים שחדרו לנשמה
שהוא לא פצע אותי, רמס אותי
רצח אותי מבפנים
אבל זה כבר קרה
ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, נכון?
אז שימות
שימותו כולם
כי לי אישית
נמאס
