אני אכתוב וואנשוטים על שיפים בפרסי ג'קסון.
אזהרה: לא יהיו זוגות אמיתיים (פרסבת', ג'ספר, פרייזל)
ואל תהרגו אותי כי אני אפריד כמה זוגות .
ואכתוב כמה כוכבים השיפ הזה לדעתי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ריינה גברה מעל הנערה וסכיין בידה, צמוד לצווארה של הנערה. אבל הנערה רק צחקה. "למה את צוחקת?" שאלה בקול הסמכותי ביותר שלה. "לא יודעת," אמרה הילדה בין פרצי צחוק. "דרך אגב, אני תאליה, הבת של זאוס, אל השמיים וכו' וכו'" "-יופיטר הוא אל השמיים!" אמרה ריינה במהירות. "רגע," אמרה תאליה. קולטת לאט לאט את הסיטואציה. "את, את, את, יוונית!" אמרה ריינה ומיהרה להתרחק מהנערה. "אה, כן, ואת רומאית?" שאלה תאליה. "בת בלונה" הצהירה ריינה בגאווה. "אני ריינה אוילה רמירז ארילנו, פריאטור הלגיון השניים-עשר" תאליה שרקה באריכות. "שם ארוך, מאיפה יש לך שם משפחה 'השניים עשר'" "זה הלגיון עליו אני מפקדת!" זעמה ריינה. "הלגיון, שבמילה אחת שלי, ירצח אותך בדם קר!"
"וואו, וואו, וואו, תרגיעי, סתם צחקתי," אמרה תאליה. "אין 'צחוקים' בלגיון!" זעמה ריינה, מדגישה את המילה צחוקים בבוז גלוי. "אני מחשת את אחי, ג'ייסון גרייס, בלונדיני, עיניים כחולו-" "ג'ייסון גרייס?" שאלה ריינה בהפתעה. "כן, הוא אח שלי" אמרה תאליה וריינה סייעה לה לקום מהרצפה. ג'ייסון הוא הפריאטור השותף שלי" אמרה ריינה. "גם לא יש 3 שמות שניים שאני לא מכירה?" שאלה תאליה וריינה הצמידה לצווארה שוב את הסכין.
אחרי הליכה שהרגישה כמו נצח הן הגיעו ליעד. הן נכנסו לעמקק שבתוכו שכן צבא רומאי שהיה מלא בבני נוער. "מה זה?" שאלה תאליה. "הלגיון השניים-עשר" אמרה ריינה. הן ירדו לעמק ונכנסו למבנה שנראה חשוב וראשי. זוג השומרים בכניסה (נער ונערה בסביבות גיל 14) הכניסו את ריינה והביטו בתאליה בחשדנות. תאליה הביטה בחדר. החדר היה בצבעי סגול וזהב. במרכז המבנה היו שני כיסאות עץ מלכותיים ומרשימים אחד היה מאוכלס בנער בלונדיני, גבוה שרירי ונאה, שאחז בחנית מוזהבת. "ג'ייסון, יש לך אורחת" אמרה ריינה. והראתה לו את תאליה. "מי זאת?" שאל הנער. "היא טוענת שהיא אחותך" אמרה ריינה. "תני לנו לשוחח" אמר ג'ייסון. "ואת יכולה להשאיר לי את אורום?" ריינה הנהנה וכלב מזהב קפץ לצידו של ג'ייסון.
"הוא לא יוכל אותך" אמר הנער שאולי היה ג'ייסון. "רק אם תשקרי". תאליה התחלחלה. "נפלא" היא אמרה בשקט. "אז," הוא אמר בשקט, בוחן אותך. "אני תאליה חתיכת שוויצר בלונדיני!" צעקה תאליה. ג'ייסון קפא. בטח פינקו אותו בלגיון, מה אף אחד לא קילל אותו אף פעם? אורום ישב דומם. "תאליה," אמר ג'ייסון. "כן" אמרה תאליה.
"אבל את אמורה להיות יותר מבוגרת" אמר ג'ייסון ונראה מבולבל. "אה, יש לזה הסבר פשוט," אמרה תאליה. "ביליתי 6 שנים בתור עץ ואז הצטרפתי לחבורה של ציידות בנות אלמוות ונשארתי בת יום-לפני-יום-הולדת-16 לנצח" "אני עדיין מופתע שאורום לא אכל אותך" אמר ג'ייסון. ואז ירד מהכיסא ותאליה מחצה אותו בחיבוק. הוא כרך את זרועותיו השריריות סביב גבה.
"מה קורה כאן?" שאלה ריינה שנכנסה לאוהל. "תכירי את אחותי, תאליה" אמר ג'ייסון. "היוש" אמרה תאליה במבוכה. "טוב, אז, אני אראה לתאליה את רומא החדשה." לא היה לתאליה טעם למחות. "אוקיי, נשמע מגניב" אמרה ויצאה אחרי ריינה. ריינה לא דיברה. הן הגיעו לבוסתן ענקי ומהמם. היה שם ספסל משיש. ריינה התיישבה ונעצה בה מבט שהוכיח לתאליה שהיא רוצה שהיא תשב על הספסל. "למה?" שאלה ריינה בשקט. "למה מה?" שלאה תאליה. "למה אני חושבת שאת כל כך לוהטת!" אמרה ריינה בעצבנות והמשפט יצא בכמה טונים מעל מה שהיא תכננה. דבר לא רגיל אצל ריינה.
"בנות לוהטות, בזה את צודקת" אמרה תאליה. "ואת ממש." ריינה השכיבה את תאליה על הספסל וגהרה מעליה. אבל סכין לא היה צמוד לגרונה של תאליה. השפתיים שלהן היו צמודות. אחרי שהן התנתקו שתיהן נראו מבולבלות "אני- הגבירה -אסור" תאליה פרצה רצף מילים מקוטעות ולא קשורות. "אני, אני, אני," ריינה נראתה נסערת וברחה משם בריצה.
