believe. ~hebrew~

פרק 1

ישבתי מחוץ לדלת וגופי רעד.חזרתי על הטקסט שוב ושוב ושוב. "אדיסון מרון?" שאלו הרמתי את ראשי וראיתי גבר בחולצת טריקו עם פסים גינס וטימברלנד. "זאת אני" אמרתי והרמתי את ידי. "היכנסי בבקשה" הוא אמר. נכנסתי בלחץ. "אוקיי את יכולה להתחיל. תגידי את שמך, גילך, ולאיזה תפקיד באת להיבחן" אמרה אישה בחולצה אדומה טייטס שחור ונעלי עקב. בלעתי את רוקי. "אדיסון מרון, אני בת 14 ובאתי להיבחן לתפקיד של שי" אמרתי בשיא הביטחון. או לפחות מה שנשאר ממנו. "תתחילי כשתהיי מוכנה" אמרה האישה. "כל חיי חיפשתי אותך. שנים על גבי שנים חיפשתי את מי שמיועד לי. וסוף סוף מצאתי. זה אתה. אתה זה שתמיד תהיה שם בשבילי. אתה זה שתאהב אותי בכל מצב" שיחקתי במיטבי. נתתי את כל מה שאני יכולה. "תודה רבה לך, אנחנו נחזור אלייך" אמר האיש ויצאתי מהחדר. הרגשתי ממש טוב עם עצמי. סוף סוף עשיתי את האודישן!

אחרי חודש התקשרו אליי מההפקה. "שלום. אדיסון מרון?" שאלו "כ..כ..כן" אמרתי "מזל טוב! התקבלת לתפקיד שי! תבואי מחר לאולפן. את הכתובת נשלח לך במייל. שם יחכו לך השחקנים האחרים של התוכנית. מזל טוב אדיסון" היא אמרה וניתקה. אומייגאדד אני לא מאמינהה. התקבלתיי. אחרי כולם אמרו לי שאני לא אצליח דווקא כן הצלחתיי ייששש. התקשרתי למאדי. "הלו" היא אמרה. "תגידי שלום לשי מבר וניילל" אמרתי בהתרגשות. באלי לצרוח מרוב אושרר ☺ "אומייגאדדד אני כלכך שמחה בשבילך אחותיי בהצלחחה ❤" היא אמרה וניתקה. הלכתי לביתי בדילוגים קטנטנים ושירה. פתחתי את הדלת. הוריי ישבו בסלון. "אדיסון.. אנחנו צריכים לדבר.. בואי. תשבי" הם אמרו. התיישבתי בבלבול. "זה לא יהיה לנו קל, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה." אמא שלי אמרה. "את מה? לעשות את מה?" התבלבלתי. "אנחנו.. אנחנו.. אנחנו מתגרשים.." הם אמרו ודמעות עלו בעייני. אני לא מאמינה שזה קורה לי. קמתי והלכתי. יותר נכון, ברחתי. ברחתי מהכל. "אדיסון חכי בבקשה. אדיסון אדיסון" שמעתי אותם קוראים לי בעוד אני יורדת במדרגות. התעלמתי. המשכתי לרוץ ולברוח. התקשרתי למאדי ואמרתי לה שאנחנו חייבות לדבר היום וקבענו להיפגש בחמש במקום שלנו.
כל יום פרק חדש