believe. ~hebrew~

פרק 4

עלינו לאוטובוס הראשון שראינו. התקשנו לנשום. רצנו כל כך מהר. התיישבנו על הכיסאות שהיו מולנו. הסתכלתי בחלון. בכל עצירה יותר ויותר אנשים ירדו. לא הגענו לעיר שלנו. בעצירה האחרונה הנהג צעק "טוב בנות. זו העצירה האחרונה. להתראות" הוא אמר ופתח את הדלת. ירדנו. "איפה אנחנו?" מאדי שאלה. התחלתי להילחץ. חושך ירד. ראיתי שלט שעליו היה כתוב "אילת" פתחתי את עיניי בהפתעה. מאדי הסתכלה עליי ונבהלה. "מה? מה קרה?" היא שאלה. הצבעתי על השלט. מאדי קראה אותו וגם היא נבהלה. סימסתי מהר לאמא שלי. "אמא אני ומאדי עלינו על האוטובוס הלא נכון ועכשיו אנחנו באילת.." כתבתי לה. החלטנו להתיישב. אנשים חלפו מולנו אך לא שאלנו אותנו מה אנחנו עושות כאן. היה לי רטט. אמא שלי סימסה לי בחזרה. "מאמי. אני אבוא. אבל יקח שש שעות. תצטרכו למצוא מקום להיות בו. אם נשאר לכן כסף, תלכו למלון הקרוב אליכן ותסתמסו לי איזה מלון זה. אני יוצאת" קראתי את האסאמאס בקול. הסתכלנו מסביב וראינו את המלון "קלאב הוטל". רצנו לשם. פתחנו את תיקינו ונשאר לנו 700 שקל ביחד. שילמנו לקופאי והוא הושיט לנו מפתח. על המפתח, המספר 227 היה כתוב. עלינו לחדר ופתחנו אותו. הבטן שלנו קרקרה. החלטנו להזמין רום סרוויס. הרי בקלאב הוטל הרום סרוויס הוא בחינם. הזמנו חביתה וסלט. האוכל הגיע וטרפנו אותו. הסתכלתי על בגדיי והחלטתי להיכנס למקלחת. להשתחרר קצת מהיום המטורף הזה. "מאדי אני במקלחת" אמרתי למאדי ונכנסתי למקלחת. אחרי 40 דקות יצאתי ומאדי נכנסה. שמעתי רעשים. "מ..מ..מ..מאדי" קראתי לה. "מה" שמעתי אותה ממלמלת מהמקלחת. לא רציתי להפחיד אותה. היא פחדנית יותר גדולה ממני "לא משנה" צעקתי לה. הקולות נגמרו ומאדי יצאה מהמקלחת. צחצחנו שיניים והלכנו לישון. "לילה טוב" אמרתי לה. "לילה טוב" היא החזירה לי ונרדמנו. בבוקר שמעתי רטט. אמא שלי התקשרה. עניתי לה. "מאמי שלי הערתי אותך?" היא שאלה. "לא זה בסדר.." אמרתי לה. "טוב תתארגנו עוד 10 דקות אני מחוץ לקלאב הוטל." היא אמרה וניתקה. "מאדי.. מאדיי.." לחשתי לה. "מ..מ..מה?" היא שאלה. "בואי צריך להתארגן עוד 10 דקות אמא שלי מחוץ לקלאב הוטלל" אמרתי לה בעודי מתלבשת. לבשתי את הבגדים של אתמול. יצאנו והשארנו את המפתח ליד הקופאי. רצנו החוצה ושמעתי צחוק מפחיד. "ש..ש..שמעת את זה?" שאלתי את מאדי "את מה?" מאדי שאלה. "לא..לא משנה" אמרתי לה. נכנסנו לאוטו של אמא שלי. הסתכלתי בחלון וראיתי מישהו מפחיד מחייך ומנופף לי לשלום. "הכל זה בדמיון שלך" חשבתי וניערתי את ראשי.