"גימיני אתה רוצה לצאת איתי מחר לבית מלון או משהו?" קוקי שאל אותי וחייכתי אליו. "ברור יפה שלי" אמרתי וליטפתי את שיערו. "לאן אתה רוצה ללכת?" "רוצה שמחר נלך למסעדה ונבלה קצת זמן בחוץ ביחד?" "כן אפשר ללכת לסרט ומסעדה וקצת קניות פה ושם" ציחקקתי לאט לאט נרדמתי בזרועותיו של קוקי. בבוקר היה לי חמים ונעים שפקחתי את עייני ראיתי את קורי משחק בשיערי. "בוקר טוב נסיכה" "תפסיק לקרוא לי ככה" אמרתי בקול צרוד וחייכתי "לא זה מתאים לך השם הזה! אפילו מושלם!" "טוב אז אני גם אמצא לך שם מציק!" "לאלאלא! בסדר אוף אני אשנה לך את השם נסיכה" "היי! הרגע אמרת שאתה משנה את השם!" "שניתי לך" "נו לאיזה שם?" "נסיכונת שלי" "קוקי!" ציחקקנו "יאללה צריך לקום בית ספר" "אוף לא רוצה" אמרתי קוקי הדביק לי נשיקה על השפתיים. "אם אתה רוצה עוד נשיקה אז קום" אמר קוקי וברח בציחקוקים "היי הבטחת נשיקה אני קמתי!" רצתי אליו וקפצתי על גבו. הוא הוריד אותי מהגב שלו והצמיד אותי לקיר "מישהו כאן נהיה רציני" התגרתי בו "רצית אתה מקבל" אמר בחיוך ממזרי ונישק אותי בתשוקה. כרכתי את ידי מסביב לצאווארו ונישקתי אותו בחזרה. טאה וגין באו לקרוא לנו ושמענו צרחות מהחלון שליד הדלת. "אוף למה עכשיו" התבכיינתי "נמשיך את זה אחר כך נסיכונת" אמר קוקי וקרץ בסקסיות "פאק קוקי על תעשה לי את זה שוב תיזהר" "אה לא לקלל נסיכונת!" "מה אמרתי לך לגבי השם הזה?!" "כלום לא אמרת! אמרת לגבי השם נסיכה! "חרטטן!" וככה המריבה הזו המשיכה עד שיצאנו מהבית. טאה וגין היו עסוקים בלצחוק עלינו שאנחנו רבים על שטויות. ואז מי הופיע אם לא חבורת הגנגסטרים? "שוב אתם?" אמרתי באדישות "כנראה?" ענה גיי הופ טאה לא יכל להתאפק ורץ אל יונגי בחיבוק. "טאה?" אמרתי ונאמגון לא יכל להתאפק ופשוט משך את גין אליו והדביק נשיקה קצרה על שפתיו. "אה אוקיי נחמד לכם שלא סיפרתם לי טאה וגין." "אממ זה קרה אתמול אז דיי לא היה לנו זמן.." "או אני מאמץ את התירוץ" אמרתי וציחקקתי נאמגון התקרב אליי "אממ נאמגון זה קצת יותר מידיי קרוב.." "גימין סליחה אני באמת מצטער על הכל." "גם אנחנו" יונגי וגיי הופ עמדו לצידו של נאמגון. "יש לכם מזל שאני בנאדם נחמד ומאוד קל לי לסלוח בקלות לאנשים. אבל, אם איי פעם תפגעו בי שוב אתם מתים שמעתם?" אמרתי בחיוך "יאפ" "מאמא גיןןןן" קפצתי על גין "גימינייייי" אמר גין וציחקק "מאמא גין?" שאל נאמגון "ההורים של גימין דיי עזבו אותו ומאז שהוא בן 14 אנחנו מכירים והוא אימץ אותי בתור אמא" אמר גין וחייך. "ועכשיו יש לי גם אבא" ציחקקתי וגין הסמיק בעודו מחזיק את ידו של נאמגון. נאמגון ציחקק והגומות שלו הופיעו. "נאמגון אתה צריך לחייך יותר" אמרתי. "מה?" "הגומות" "אה כן" אמר בביישנות "טוב אז נזוז כי אנחנו קצת מאחרים" אמר קוקי "מה השעה?" אמר טאה "השעה שמונה ועשרים!" אמרתי "והלימודים מתחילים בעוד 10 דקות!" השלים אותי יונגי התחלנו לרוץ כמו מטורפים. כל אחד אחז בידו של בן זוגו. אני וקוקי הסתכלנו אחד על השני וחייכנו. "אני אוהב אותך גימיני" לחש לי קוקי והסמקתי "גם אני אוהב אותך מלא קוקי" חייכנו והמשכנו לרוץ. אחרי 7 דקות הגענו לבית ספר ופגשנו את סאן ו-וויונג. "סאני!" צעק קוקי "קוקי?!" "יאאאא אתם לומדים כאן?" "כן עברנו לכאן!" "קוללל" "גימין?" "סאן זה אתה?" אמרתי בקול מתרגש התחבקנו ממש חזק. "ממש התגעגעתי אליך סאןןן" "אווו גם אני אליך גימין היונג" "מי זה?" שאלתי בלחש "זה הקראש שלי וויונג" אמר בהתרגשות וויונג עמד בזווית טובה ככה שראיתי את פניו. סאן הלך להביא אותו. "וויונג תכיר זה גימין" וויונג חייך חיוך מתוק. "היי גימין" אמר וויונג וחיבק את סאן מאחור. סאן הסמיק.
(וויונג עם המשקפיים וסאן עם הפס הכחול בשיער. אוף דיי איזה מתוקיםםם)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
קוקי בא אליי . "גימיני בוא ניכנס לבית ספר" נשק לי בלחי וחיבק אותי מאחור גם. חייכתי חיוך קטן ונכנסנו לבית ספר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
