Wing fall

chapter 2

פרק 3 :
-נקודת מבט בלה-
*למחרת בבוקר*
פותחת את עיניי באיטיות כאשר אני מסתכלת מסביב אני רואה שאני לבד בחדר , נזכרת באתמול בלילה , וחיוך עולה על פניי , היה כיף.
פותחת את הפלא רואה שכבר השעה 8:34 , פאק לא ! שיט . יש לי פגישה עם ויקטוריה עוד שעה!!!
בנוסף לבעיה הזו אני גם רואה  9 שיחות שלא נענו מאמא שלי ו3 הודעות ממנה , אופס ?
החלטתי לחייג אליה חזרה , על הצלצול הראשון היא כבר ענתה "אמה?? איפה את ?! את לא נורמאלית יש לך היום את הקמפיין של הדוגמנות ! איפה את לעזאזל ?? אצל החברים שלך ? אני מאוד מקווה בשבילך גבירתי הצעירה שלא אכלת שטויות !! תבואי מהר הביתה!"
וככה זה המשיך , לא היה לי ראש בשבילה ונתקתי לה וירדתי למטה.

"בוקר טוב " בירכתי את כולם "בוקר טוב היפייפיה הנרדמת" מייקל השיב לי "אמ השארנו לך קוראסונים ושוקו על השיש , בתיאבון אהובה!" בלה אמרה לי , אם אני אגיד להם שאסור לי הם יתעצבנו ויגידו שאני חייבת לאכול אז החלטתי לשקר , שקר לבן, לא כלכך גרוע נכון ?
"אממ לא אני לא רעבה תודה" אני גוועת ברעב.
ראיתי שכבר השעה 8:40 , אני חייבת לרוץ הביתה !!

"מכועריים יש לי פגישה עם ויקטוריה , אני אדבר איתכם , עפתי" לא היה לי זמן אפילו לחבק אותם אז נופפתי להם ויצאתי מהבית.

כשנכנסתי הביתה כמובן אמא שלי החליטה שזה הזמן המצוין להעביר לי נאומים כמה הקמפיין חשוב וכמה היא דאגה לי , היא הייתה כלכך אדומה ועצבנית ואני יכולה להשבע שהפגישה עם ויקטוריה סקרט הצילה אותי מסכנת חיים !! היא כזאת מעצבנת לפעמים..
עליתי לחדרי התארגנתי הכי מהר שיכולתי , לבשתי גינס שחור עם קרעים בקטנה , חולצת בטן לבנה עם כתוביות שחורות ואולסטאר לבן ,הברשתי את השיער , התזתי בושם לקחתי את הפלאפון ויצאתי לכיוון המגדל "המלאכיות של ויקטוריה" שבו הפגישה לי איתה נמצאת..

∞מעבר זמן∞
נכנסתי לבניין הגדול , רגילה להידחס בין כל העובדים החרוצים ששם, דפקתי בעדינות על דלתה של ויקטוריה עד ששמעתי " כן?" ונכנסתי , בשנייה שנכנסתי ויקטוריה חייכה אליי והזמינה אותי להכנס .
היא הסבירה לי את מהלך הערב ושיהיה לי קטע מיוחד בו אני אעמוד במרכז הבמה הגבוהה למשך כ5 דקות ואעשה סולו של פוזות , כמובן שהיא גם הזכירה שיהיו מלא סוכנים שיבואו לקדם והיא נורא תשמח אם אני אבחר , ובכן אני לא אשמח אבל איו לי בכלל זכות של מילה בנושא הזה..
לאחר מכן הלכנו למדידות של הבגדים , וכמו שויקטוריה אמרה , באמת שלי היה הכי מיוחד, אחרות היו מתלהבות , אבל אני ? עוד יותר התמלאתי בחששות , אך זייפתי חיוך ושיחקתי את עצמי מתלהבת בכל פעם שפנתה אליי , לאחר מכן הלכתי לקוסמטיקאית ששעשתה לי טיפולי פנים והורדת שיער בגוף , ובנוסף גם מניקור ופדיקור , ואז לספרית ומאפרת , וככה כל היום שלי עבר ממקום למקום שאנשים מתעסקים במראה החיוצוני שלי , השעה הייתה כבר 18:00 ובעוד כשעתיים מתחילים , בזמן הזה ויקטוריה החליטה לעבור איתי על התנועות של הסולו שלי ועל ההליכה במסלול של כל אחת , לאחר כשעה וחצי , חצי שעה לפני שעולים הגעתי לתחנה האחרונה , הסטייליסטית שנתנה לי ללבוש את הבגד המממש לא צנוע והחצוף שלי , וצירפה לי עקבים שיותר גבוהים ממני , התלבשתי והסתכלתי לרגע במראה , ומלבד התלבושת אהבתי את מה שראיתי , אני אוהבת את השיער הגולש שלי , את צבע העיניים שירשתי מאבי ז"ל , את עור הפנים החלק טבעי שלי , את הגוף שלי , ונורא הצטערתי שניכנסתי לכל העסק של הדוגמנות , לאחר מות אבי אימי לא החזיקה מעמד כלכלית והחליטה שזה רעיון טוב למכור את הגוף שלי לדוגמנויות וסוכניות וככה התקדמתי עד שנהייתי אחת מהמלאכיות של ויקטוריה סיקרט , ואני ממש לא אוהבת את הרעיון הזה , אני מסוגלת ליותר מזה ,אני יודעת את זה.
אמא שלי אפילו פעם אחת לא שאלה אותי איך אני מרגישה בכל העניין הזה , אני לא חושבת שזה בכלל אכפת לה , אבל אני יודעת שזה למטרה טובה , אני מקווה לפחות.
קלטתי ששקעתי יותר מידי זמן במחשבות והבנתי שאין לי זמן מיותר כרגע , עוד שתי דקות אני צריכה לעלות למסלול , בנות לפני כבר עלו ועוד רגע תורי , רק עכשיו התחלתי להתרגש ולהילחץ , מפחדת לעשות תזוזה לא נכונה ולגרום לעצמי בושות , עוד קצת מגיע תורי . זה הזמן לשים את ה"מסיכה" שלי ולהתנהג כאילו אני נהנת ממקצועי , העליתי חיוך על שפתיי מקדמת לאט לאט עד שמגיע תורי  עוד קצת והנה הגיע תורי ..
"בלה פטרסון " שמי נשמע ברקע , זהו זה , זה הרגע מפה אין דרך חזרה .
אני נוקשת בעקביי הגבוהים במיוחד על גבי המדרגה "זה עכשיו או לעולם לא " ממלמלת לעצמי .
כאשר מגיעה לתחילת הבמה , רואה את ויקטוריה סיקרט בכבודה ובעצמה מחייכת אליי חיוך גאה לנוכח המקצוע " המכובד" שלי .

במהלך המסלול אני בוחנת את הקהל ומזכירה לעצמי להתמקד במסלול ולא לשכוח את הסולו שלי..
אני עולה על הבמה הגבוהה וישר כל העיניים של הקהל עליי