״מי היה מאמין דה ביסט התאהב ״ ״תשתוק אדיוט לא התאהבתי ״ אני שומעת אותו מבעד לחלון ״היא סתם בחורה ״ אני מרגישה את ליבי מתכווץ אני לוקחת את המפתחות והולכת אני שונאת אותו ! ״קים חכי !״ אני רצה אבל הוא משיג אותי ותופס בידי ״אל תגע בי חתיכת מניאק סקסיסטי ״ אני בועטת לו בביצים והוא מתקפל ״לעולם אל תתקרב אלי אל תגיד אפי...
״אני יודעת אני פריק ״ אני אומרת ומוחא את הדמעות מעיניי ״את לא , את פשוט ... את״ הוא אומר ומתקרב ״למה אתה נחמד אלי ?, אתה תמיד התייחסת עלי כאילו עשיתי לך משהו רע ״ הוא לוקח נשימה ״רייצ'ל אני לא לא התכוונתי שזה יראה כך . ״ ״אז ככה זה נראה ״ הוא מתקרב אלי ״אף פעם אל תחשבי שאת מוזרה , את מיוחדת שונה אל תתני לאף אחד לשנ...
היא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מהצבא לאחר מבצע בעיראק, בו חברו הטוב ביותר נשרף לנגד עיניו ואהובת ליבו...
*הסיפור משתתף בתחרות wattys2016* "עמדת בסמטה חשוכה, גופך רעד מהקור, ושיערך התעופף ברוח, בגדייך היו מקומטים ומלוכלכים. איני יודע מה השתלט על גופי, אבל באותו רגע שהרמתי אליך את ראשי תקף אותי רצון עז לחבק אותך, לעטוף ולגונן עליך. זה היה הרגע שהצלת אותי מחיים חסרי אהבה , את האור שלי, האור בחשכה שחייתי בה כל חיי״ . אוולין...
הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיי...
טיילור אדאמס היא בחורה מלאת ביטחון עצמי וכמויות נדיבות של שימחת חיים. טיילור גדלה עם כפית של כסף בפה. מסיבות זה החיים שלה. אבל להורים שלה נמאס אז הם החליטו, טיילור זקוקה למשמעת.
בכל סיפור אהבה נחשב, יש את הילדה החדשה והחמודה, שבאה ומתחילה בבית ספר חדש, אולי בבית חדש,שכונה חדשה, עיר או אפילו מדינה חדשה.... אז הסיפור הזה לא מספר הבחורה הזאת. לא ולא. תכירו את מיה. מיה עברה הרבה בחייה, יותר ממה שהיא מסוגלת לספר. היא הסתגרה מאחורי תבנית הבחורה הקרה עם מדי המעודדות ומיליוני החומות שאי אפשר לראות...
״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את עינייה ולרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי ה...