איתי אבוטבול, הוא הערס החדש בשכונה ממעמד הביניים, בעיר טבריה. במועדון הבילויים הכי חם בעיר, הוא זוכה לפגוש לראשונה את מלך הסלסולים העירוני- אופיר בוזגלו. החברות בניהם נראית בלתי אפשרית וכי הדבר היחיד שיוכל לחבר בניהם הוא אהבתם למוזיקה, אך האם מסתתר מתחת לפניי השטח חיבור נוסף? גלעד ושרון, הם ערסים תושבי טבריה מזה שנים...
הארי היה מצטער על כל צעד לא נכון, בעוד לואי היה מטמיע צעדיו באדמה בביטחון. שינוי מתחיל בראש, אך מה קורה כשהראש חולה? "אני אגיע רחוק;" -זוהי לחישה כנה ומשאלה סודית.
•הושלם• לצערו של איתי, בשבילו אהבה היא מילה נרדפת לכאב. זה מה שקורה אחרי שנדלקת על סטרייט בגיל חמש, וגילית שאתה מאוהב בו בגיל שתיים עשרה. כן, זה היה אכזרי. מה הוא לא עשה בשביל אוראל? בשביל שהוא יבחין בו? איתי שתה, עישן, הנמיך את השפה שלו לסלנג מרוצץ, הכל כדי להתקרב אליו. והוא סוף סוף היה חבר שלו, הוא היה קרוב אליו. ...
הסיפור מכיל: •נצרות •תכניים מיניים •שפה גסת רוח •לארילארילארילארילארילארילארי ☺️
אוהד צריך להחזיר חייל שנעלם בשטח האויב, כמפקד במודיעין הוא צריך לעשות הכל בכדי החזיר את אסף הביתה, אז מה זה שקר לבן קטן על מנת לשמור על אסף בחיים? אבל מה קורה כאשר השקר הלבן הקטן הזה גורם לו לפקפק במה שהוא חשב עד עכשיו על עצמו, ועל איך הוא רוצה להמשיך מאותו רגע הלאה, איך מבצע הצלה לחילוץ של אסף הופך להיות מאורע שישנה...
הבטתי בו לכמה רגעים והרגשתי אבוד. אבוד בתעלומה שנקראת לואי. אבוד בזוג עיניים כחולות, אבוד בריח וניל וסיגריות, אבוד עמוק מידי בריבים על אמנים מודרנים. תחת נשמתי הסנפתי את ריח הסיגריה שטרם התכבתה. ניסיתי לחשוב איך לפתור את התעלומה בשם לואי, אבל גם אחרי שכל חתיכות הפאזל ניסו להתחבר, ופיסות אבודות של רגעים גיששו אחד אחר...
ראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
