"You are such a jerk." She said, looking down; trying to avoid my judging/amusing look. "And you are a perv." I replayed, feeling absolutely high of the power I was given. She probably did nothing much, since she IS Max, and Max is afraid of her own shadow if it has emotions. She's damn scary thought if something ge...
ברוכים הבאים למציאות. המקום בו ככל שאתה גבוה יותר, שרירי יותר וטיפש יותר, כך אתה מטפס גבוה יותר בשרשרת המזון. כמובן שהחוק הזה לא חל על בנות, שצריכות להיות קטנות, אך עדיין טיפשות. אני כמובן, לא חלק מהשרשרת הזו. אני שרשרת מזון בפני עצמי. כולם בבית הספר חולמים עליי- וכשהם מתעוררים מהסיוט, הם ממהרים לתפוס את הדובי הקטן וה...
מי אני? זו השאלה שמטרידה את טאליה דאני עוד מהיותה ילדה קטנה. אמנם מבחוץ נראה שיש לה את החיים המושלמים. מעמד חברתי, משפחה טובה, חבר אוהב... בפנים מתחוללת אצלה סערה. עם תחושת אי שייכות ומשיכה לא מוסברת לחבורה משונה ואפופת מסתורין בבית ספרה, לאט לאט מגלה טאליה סודות שהיו חבויים מתחת לאפה; עליה, על משפחתה ועל אנשים דומים...
ארי ואני תמיד היינו הפכים. היא הייתה תלמידה מצטיינת ואני תלמידה שהציון הכי גבוה שלה הוא שמונים וחמש. היא הייתה חברותית ואני מתבודדת. היא הייתה רקדנית מדהימה ואני ציירת וזמרת. היא הייתה בלונדינית עם עיניים חומות ולי יש שיער שחור ועיניים סגולות. היא הייתה ארי ואני דני, ואולי זאת הסיבה שבגללה לא היו בינינו הריבים שבדר...
הערה לפני קריאת הסיפור: התגובות בסיפור הזה מלאות בספויילרים. אם אתן מאלה שאוהבות לקרוא תגובות, ממליצה לכן לעשות את זה רק לאחר קריאת הסיפור. --- סלינה נערה רגילה - עד כמה שאפשר להיות רגילה כשאת יתומה חסרת זיכרונות שחיה אצל אישה מתעללת ולומדת בבית הספר שבו כולם שונאים אותך. מאז שחגגה את יום הולדתה ה-16 היא חולמת חלומות...
ספר זה נמצא כרגע בגרסה שחלקה מעודכן וחלקה עדיין בתהליך שכתוב.. 🥀🌹🥀 מה הייתם עושים אם בן האדם בו אתם מאוהבים היה מאפשר לכם לעוף? פורצים בקריאות שמחה ומסכימים? כנראה שכן. מבקשים להתחיל באותו רגע? כנראה שכן. אומרים לא? אממ... לא. אז גם אני הסכמתי. גם אני שמחתי. זו הייתה השעה המאושרת ביותר של חיי. וזו הייתה טעות ענקית...
מאי מתעוררת בחצר ביתה, על האדמה הקרה, יום אחרי יום הולדתו של חבר הילדות שלה, קרטר ווילסון. היא זוכרת מעט מאוד מהלילה הקודם, וכאב הראש שלה מטורף. יותר מוזר- היא לא מצליחה שלא לגמגם, נראה שמסיבת יום ההולדת של קרטר הסתיימה באסון, ואף אחד לא מוכן לדבר איתה.
לפעמים יש קטעים כאלה שבא לכם לכתוב משהו אתם כותבים ולא יוצא מזה כלום? אני כותבת אותם פה. והם לא קשורים לכלום. ©כל הזכויות שמורות
יום אחד כולנו נהיה זקנים מקומטים, והדבר היחיד שיישאר לנו יהיו הזיכרונות של ימי התיכון. ימי הזוהר והיופי. הימים שבהם לא היינו זקנים, מכופפים, ועייפים. חלקנו יזכרו את התיכון כחוויה נוראית; כמקום התעללויות, מקום של שפל ודרגות. מקום שבו הם היו בתחתית. חלק מאיתנו יזכרו את התיכון כימי זוהר; הימים שבהם היו עסוקים כל-כך במין...
מאז ומעולם הרגשתי לא שייכת, כאילו המקום הזה שבו אני גרה לא באמת מתאים לי. אני יודעת שבדרך כלל זה מה שחשוב כל אדם טיפוסי בגיל שלי. אבל כשפגשתי אותו, רק אז הבנתי כמה אני צדקתי. בהתחלה חשבתי שאמא שלי שלחה אותי אליו כי היא שונאת אותי, אבל אחרי שפגשתי אותו, רק אז הבנתי עד כמה אני יכולה להיות אהובה על ידי מישהו רק מעצם היות...