אני יודעת שאתן מחכות לפרקים ולסיפורים חדשים, אבל האמת שמאוד קשה לי, מחסום כתיבה רציני, תקופת מבחנים ומעל הכול, מה שקורה באיראן מחריד אותי עד לעומק הנשמה.
תקופה קשה מאוד באנושות. אנשים מתים בכול קצוות העולם- האיטי, קונגו, ניגריה, דרום סודאן,סוריה, תימן, מאינמר.... כאילו.. פאק! מה נסגר?
אני מצטערת, אבל אני לא בראש לשבת ולכתוב, בעיקר מרגישה חוסר אונים כי אני סתם אדם פשוט בלי שום השפעה או כסף או יכולת לעזור.
סופר מתסכל ועצוב.
מקווה שלפחות נראה את איראן משוחררת בימינו. אנשים מתאבדים רק כדי לא לחיות תחת השלטון השטני הזה.
שובר לב.
נתראה, לילה טוב.
