MEZ

אז מה לאחל לעצמי ליום הולדת 16? 
          שיהיה לי מלא מזל טוב, כאילו ברמה ענקית. 
          שיהיו לי עוד מלא שנים עם כל החברה שלי שאוהבים אותי ואני אותם. 
          שאני אעבור את כיתה יא בלי לקפץ מהחלון בע״ה. 
          שאני אצליח להמשיך לכתוב את הספרים בזמן הקרוב (כלומר חודשים) כי אני שוקעת בעצמי. 
          שלא תהיה לי עוד אוברפיקינג כמו שיש לי כרגע, תמיד להזכיר לעצמי ״מאור, את הולכת להיות בסדר גם אם טעית, החיים ממשיכים״ 
          שיהיה לי אתכם
          שאני אמשיך לקרוא ספרים בזמן הפנוי (שאין לי כרגע) 
          שאני אשחק את מאדאם מוריבול בצורה הכי טובה שיש! אישה שדורשת אנרגיה כמו כור גרעיני, והיא גרנדיוזית אחושלוקי. 
          ושהמלחמה בעזה תיגמר שכולם יחזרו בשלום הביתה. 
          מזל טוב עבורי, נתראה ביום הולדת 17❤️

שבורה
          אני אדם בכיין, רגשני, אמוציונלי, אדם שמשקר לעצמו כדי שיפסיק להכאיב לו במרכז החזה שנוטע שמאלה. 
          
          אני אדם פחדן, אדם שמפחד מהצל של עצמו ובקושי במראה מסתכל, אני לא יודעת להגיב לאנשים שהם יורדים עליי, רבים איתי, אני בורחת למקום ציני או העלמות ולא נראית ימים שלמים לפעמים. 
          
          אני לא הגיבור בסיפור הזה, יש אפילו כאלה שיגידו שאני הנבל, כי על פני חוץ אני נראית בעלת כוח ועוצמה, אני נראית כאילו אני מר עולם בלהתחכם ולצאת צודקת בכל דבר.
          
          אבל אני פשוט פחדנית, אני בוכה על כל עלבון שאני שומעת, אני נשברת בקלות, למזלי למדתי להיתקן בקלות. לאחות את השברים ולהמשיך הלאה, כי אם לא אמשיך הלאה אהיה בדיוק באותו מקום. 
          
          כותבת מכתבי פרידה למשפחה שלי, תופסת את המספריים מכבה את האור בחדר ורוצה לחתוך, עד שכל הדם יצא.
          
          הייתי בת 11, חוויתי כאב גדול כל כך 
          הרגשתי שמנה ויוצאת דופן, הרגשתי שאני לא מצליחה בלימודים ואני לא אצליח בשום דבר, הייתי תקועה בבית בגלל איזה מגפה עולמית ואז כל הקשרים החברתיים שלי התמוטטו.
          
          הפסיכולוגים מעולם לא איבחנו את זה, אבל רוב הסיכויים הייתי בדיכאון, כאב לי הלב כל כך הרבה פעמים, כתבתי כל כך הרבה פעמים ״תזכרו אותי״ וקיללתי את המכתב.
          
          אז אני בכיינית, רגשנית, אמוציונלית, פחדנית, אפילו פזיזה ושקרנית כלפי עצמי. 
          אבל אני אנושית, ואני הייתי רוצה לראות אותך במקום שלי, לא מתפרק לרסיסים.
          לא נשבר,
          אני נשברתי,
          ולא משנה כמה פעמים אאחה את השברים,
          תמיד,
          תמיד,
          אשאר שבורה.

״ומה תעשי כאשר תתמודדי מול המוות עצמו? תיישרי אליו מבט ותחרצי לו לשון בבוז.
          אומנם תהרוג אותי, אך לא תשבור אותי.״
          כנרת גת, איזה תמונה, גיבורה לנצח 
          101
          תחזירו.
          אותם.
          הביתה.
          עכשיו.

ואלה חלק מהרגעים,
          אני יושבת לבד בחדר הממוזג שלי, על המיטה הנוחה שלי, מוארת מהנורה מעל ראשי, לבושה בצורה מלאה, מתקשרת עם כל העולם, שותה מים מבקבוק נקי, מתפנה ומתקלחת בשירותים ומקלחת תקינים.
          כל גופי מתפקד, כל חושיי עובדים ואני בחיים.
          ואני יושבת וחושבת עליהם, איפה הם, יש להם חדר ממוזג?, מיטה נוחה לשכב עליה?, אור מעל ראשם?, לבוש מלא?, אין להם תקשורת עם העולם אבל הם שותים מים תקינים? מתפנים? מתקלחים? מתפקדים? חיים? 
          אלה חלק מהרגעים שיש בכל יום שאני אומרת דבר אחד.
          הם.
          חייבים.
          לחזור.
          הביתה.
          הופקרו מספיק, מחכים לבואם. 
          101️

היוש
          
          פרסמתי ספר בסגנון שנראה לי שיתאים לך
          
          אני אשמח לשמוע אם הוא מצא חן בעיניך ❤️
          
          השחר של אורדין
          
          פנטזיה רומנטית
          
          https://www.wattpad.com/story/374283644?utm_source=android&utm_medium=link&utm_content=share_writing&wp_page=create&wp_uname=aldaniel1982
          
          

״אמרתי לך אני סיימתי לכרגע עם כל זה״ היא אמרה לי, והצמידה את כוס היין האדום שלה לשפתה. ״נו באמת״ עניתי לה בחזרה ועיקמתי את שפתיי ״לוי, את הסוכנת הכי טובה שלי, ואני צריך שתלכי למשימה הזאת ותראי להם מי הבוס״ 
          ״אני כבר זמן מה לא הבוס של אף אחד, אפילו את החיים שלי אני בקושי מצליחה לנהל״ אמרה בייאוש וקמה מהספה. 
          גאיה לוי, הסוכנת הכי טובה שלי. מתמרמרת על הספה בדירה המושכרת שלה בשכונה בבאר שבע. יושבת עם טרינג מלוכלך וחולצת סוף מסלול. המשימה האחרונה שלה עם השותף שלה השאירה יותר צלקות מאי-פעם. הוא לא מת או משהו, הוא פשוט נהיה רע, רע מאוד. ועכשיו יש לו קרניים שיוצאות לו מהמצח. 
          קמתי אחריה למטבח, כדי לגלות שהיא הוציאה שקית שיש בה לפחות 20 גרם של גראס ״אתה לא הולך להלשין עליי נכון?, המצב שלי פשוט נהיה ממש רע ואין לי כוח בשיט ללכת לפסיכיאטר או משהו כזה״ 
          היא אמרה והחלה להכין לעצמה סיגריה ״סמים הם לא הפתרון, שם טוב בסדר, הוא נמצא במקום שמטפלים בו״ 
          ״עדיין רוצה להשמיד את כל העולם ואז לזיין איזה דוגמנית על?״ זה בדיוק מה שהוא אומר לנו בכל יום שמבקרים אצלו 
          ״לא…לא בדיוק״ היא הסתכלה עליי ועשתה לי את החיוך שלה שאומר ׳אתה שקרן גרוע׳ 
          ״אני גיליתי את השקרנים הכי גדולים, אל תזיין לי את השכל״ 
          אמרה לי ונתנה לק על הדף של הסיגריה שלה וגלגלה 
          ״אגב…אתה רוצה גם?״ 
          ״את באמת שאלת הרגע מישהו שהיה צריך לשלוח את אח שלו לגמילה אם הוא רוצה סמים״ 
          היא הרימה את כתפיה והסתובבה להשיג מצית או משהו 
          ״לוי, זאת משימה עבורך, וזה לא שיש לך ילדים כמו בן צבי או כהן״ היא הסתובבה אלי בחזרה עם הסיגריה הדולקת בפיה 
          ״אתה בכלל זוכר את השמות שלנו או שאין לך כוח לחשוב עלינו״ 
          ״גאיה, את הילדה הכי אמיצה שהכרתי. כאילו מי בגיל 15 יודעת לבנות פצצה גרעינית ולהבין איך לפרק ולבנות את ישראל מחדש? את עברת משהו טראומתי ואני מבין אבל את היחידה שאני יכול לסמוך עליה. וזה לא שמצאת בן זוג או הקמת משפחה ב-24 שנים שאת חיה״ אמרתי לה בשיא הרצינות, אני צריך אותה למשימה 
          היא בתגובה הניחה את אצבעותיה וקימטה את עיניה 
          ״תשיג לי את הכרטיס המזדיין ובגדים, אגיע מחר למשרדים בעיר פה״ 
          ״תודה לך גאיה, ממש תודה״ 
          ״את חייב לי ביג טיים טובול״ 
          בחזרה לביזנס בייבי.

יחזור על צירו 
          יום יבוא, והכל יחזור על צירו.
          אף אחד לא יהיה יותר טוב או נעלה או קדוש או נאור או טהור או כל בולשיט כזה או אחר.
          יום יבוא וכל יתפקחו ויבינו שנפלו לתהום עמוק יותר מיכלו לחשוב, אבל אז הם יגלו שהם הורים, דודים, אחים, סבים וסבתות ויבינו לאיזה צרה נפלו. 
          כולנו חווינו משבר, כל אחד מאיתנו חווה כאב, אל תזלזלו בכאבו של האחר. 
          אבל אתם לא צריכים להכריח אחרים ללכת כמותכם, אתם לא צריכים להכניס להם שטויות לראש כדי שילכו אחריהם כמו כלב אחרי בעליו. 
          תפסיקו לכפות, תפסיקו לנסות לשנות אחרים. 
          אני לא אהיה כמוכם, לא בשנה הקרובה. 
          אני איבדתי את זה, לפחות לכרגע אני כועסת, כועסת משתוכלו לדמיין כולכם, אני חוויתי מכה חזקה במשבר הזה. 
          אבל בטח אתם חושבים שאני לא מבינה דבר נכון? כי אני לא נחשבת אדם בגיר אז אין לי דעה משלי, אז אני עדיין רואה את העולם דרך משקפים ורודות וקסומות ומדמיינת חדי קרן וקשתות בענן. 
          תאמינו לי שאני התבגרתי, אני חוויתי דבר או שניים עד לעכשיו, אני יודעת מה אני מרגישה, אני יודעת איך הלב שלי מרגיש, אני רואה את המציאות הקשה בדיוק כמו שהיא. 
          ואני לא צריכה אנשים שיבקרו אותי או יגידו לי ״את לא בגיל לדבר״ 
          יש לי ידע מספק כדי לפתח ולהעמיד דעה, ומותר לי להגיב לי בשיחות ולהגיד מה אני חושבת על פעולה כזו או אחרת. 
          אז שתדעו שהכל יחזור על צירו ואתם תתעוררו על החיים שלכם, רוב הסיכויים שאני אראה אדם מספיק ״בגיר״ בעיניכם. 
          וברגע שזה יקרה אני אעמוד מהצד, אשתה יין ואולי אפילו אעשן איזה סיגריה ואצחק, אתם יודעים למה? 
          כי אם לא אצחק 
          אבכה 
          ואני בזבזתי יותר מדי דמעות עליכם.

בלרינה
          אני ארקוד, 
          וארקוד,
          וארקוד.
          עד שהרגליי ידממו,
          עד שהברכיי יצאו ממקומם,
          והגבי יהיה כמו של ברבור לבן וצח כשלג ולא כמו צב מכופף, גבי יהיה ישר כמו סרגל,
          ואני אעגל את ידי כאילו נולדתי דיווה בחיים אלה.
          אני אאסוף את שיערי לפקעת אדוקה בקודקוד הראש,ואהיה מאופרת  קלות עם אודם צבע דם על שפתיי, ואלבש את בגד הגוף בצבע ורוד בהיר נורא שמותח את גופי,משטח עם מחוך בלתי נראה את בטני בכאב נסבל וחצאית טוטו בצבע זהה, אנעל את נעלי הבלט שמגינות על כריות רגליי.
          ואחרי שאסיים את הטקס הזה, תתחיל להתנגן המוזיקה,
          ובהתחלה אהיה רגועה וריקודי יחל בסיבובים קלים,
          ואט אט הוא יהפוך אגרסיבי וקשה יותר ויותר,
          המוזיקה תגעש, ורגליי יתפפו על הרצפה בכאבים עזים שלא אייחס להם משמעות, 
          וככל שריקוד יהיה משוגע יותר גם כך גם בגדיי יתרופפו ושיערי יצא מהפקעתו ויתפזר לכל עבר,
          ואיפורי ימרח על כל פרצופי כמו פרוצה מבית בושת, 
          הריקוד יהפוך אלים וכועס עד שיגיע לשיאו ואני כמו בלרינה מקצועית מן השורה שלא אוכלת כראוי ורוקדת, 
          ורוקדת,
          ורוקדת.
          אקרוס תחת רגליי אל הרצפה וכל מראות עיני יהיו שחור, כמו לילה חסר כוכבים. כמו הברבור השחור מהאגם.

מה קורה חברים? איך אתם? 
          אני יכולה להגיד לכם שאני עובדת על דברים משוגעים פה, והמחסומי כתיבה שלי משגעים אותיייי
          אבל בקיצור, יש הפתעות בדרך ואני מאוד מקווה שתאהבו❤️

תודה על ההצבעות יפה שלי❤️