ועכשיו כמה ימים לפני שאני עולה לכיתה יב, לשנה האחרונה בתיכון.
אני בעיקר חושבת לי ״למה שאני אילחם על אלה שלא נלחמו עליי?.״
אני בן אדם שמדבר, זה לא שקר. יש לי דברים שנאמרו, ואם באמת אמרתי אותם אני אלך עם זה בראש מורם ואודה במילותיי.
אבל אם זה יצא מהקשרו? אני לא אשבור את הראש ואתחנן לסליחה.
הרי בסופו של דבר הם לא באמת רוצים קשר איתי, אז למה שאני אעשה סלטות באוויר כדי להיות בקשר איתם?.
אני לא הולכת לרדת על הברכיים בישביל אף אחד, אני אעשה זאת רק אם זה באמת יהיה שווה.
החיים הם לא מרוץ, אני הפסקתי לרוץ רק כדי לעבור את קו הסיום ולסמן ווי.
אני במקום אחר בחיים, אני מצליחה בתחומים אחרים שלי ואני אוהבת את זה.
אני גאה במה שהשגתי, כי נלחמתי והוכחתי את עצמי בכל דבר.
ומי שלא רוצה בעזרתי או בחברתי לא חייב.
אני לא הולכת להתנצל על מי שאני, כי זו מי שיש ואם יש לכם בעיה אתם מוזמנים להסיט מבט ולהמשיך האלה, אני לא הולכת להשתנות בזמן הקרוב.