היי, אז כיוון שהמון זמן לא כתבתי ולא עדכנתי חשבתי לכתוב פה הודעה קטנה.
אני יודעת שהרבה מחכים להמשך, אבל כרגע אני לא מוצאת את עצמי כותבת. אני רוצה לכתוב לעצמי ולהנות מזה, ויש כמה סיבות שזה לא מתאפשר.
האחת היא הלחץ של זמן ולימודים.- אני בי״א, ומי שלא יודע התקופה עכשיו היא לחוצה מאוד ואם יהיה לי זמן חופשי אני לא חושבת שאבלה אותו בלכתוב, למרות שאני מאוד אוהבת לעשות את זה.
דבר שני הוא העובדה שהראייה שלי לא הכי טובה בעולם, ואם אני יושבת יותר מדי זמן מול מסך העיניים שלי כואבות מהמאמץ אבל אני כל כך להוטה להמשיך לכתוב שאני לא יכולה להפסיק למרות שקשה לי.
אני ממש רוצה להמשיך, אבל כרגע אני מקווה שתבינו למה אני לא עושה את זה. אני כותבת הרבה זמן, וזה משהו שהוא חלק מהחיים שלי (בלי להישמע קלישאתית).
אני רוצה גם שתדעו שאני רואה כל תגובה גם אם אני לא תמיד מגיבה (שזאת כבר בעיה שלא קשורה לזמן, אפילו לחברים שלי אני שוכחת להגיב להודעות ), ואני מעריכה כל אחד ואחת מכם שקוראים את הסיפורים שלי למרות שזה יכול להיות מובן מאליו לחלקכם. לי זה ממש לא מובן מאליו, ולא תיארתי שכל כך הרבה אנשים יקראו ויאהבו את הכתיבה שלי.
אז לפני שתחשבו שזה נאום לפני פרישה מוואטפד, אני ארגיע ואומר אל תדאגו- זה ממש לא העניין. אני רק מבקשת קצת סבלנות והבנה, או יותר נכון שתמשיכו להפגין את זה כלפי כי זה כל מה שעשיתם עד עכשיו.
תודה
נ.ב- בהתחשב בעובדה שהיום יום הזיכרון לשואה ולגבורה והנושא הזה מאוד חשוב לי (יצאתי גם לא מזמן למסע), אני רוצה לסיים בכך שנזכור את כל אלה שנספו בשואה ובמלחמת העולם השנייה- יהודים ולא יהודים.
יהי זיכרם ברוך.