לפני 10 שנים העליתי את יצירת המופית שלי לאתר הזה.
פירסמתי את יוניקורן.
הסיפור של טומי, נער שרק רצה להתלבש איך שהוא רוצה ושיקבלו אותו כמו שהוא.
טומי שאח שלו לא הפסיק להציק לו, כי זה הורס את התדמית שלו.
טומי, שהיה טהור ומקסים עם מחשבות תמימות שנלקחו וכוסו והוסתרו על ידי שדים שאני מכירה טוב מאוד.
כתבתי את יוניקורן כשהייתי בכיתה ט, בת 15, ונעזרתי מלא באחותי ובחברה הכי טובה שלי אז.
הרבה מהמחשבות האפלות של טומי היו מחשבותיי. הרגעים שהוא נשבר היו הרגעים שלי, והדמעות שלו היו דמעותיי שהכתימו את פניי.
ותחושות הבדידות, המחשבות הרעות, ההרגשה שאין לאן ללכת - זאת הייתי אני.
במהלך ה10 שנים האלה התפתחתי, גם במובן האישי וגם בכתיבה, ואני מרגישה את זה עם כל מילה נוספת שאני כותבת ועם כל תגובה ולייק שאני מקבלת.
צברתי כאן קוראות וקוראים רבים, משתמשים שהיו חבריי שעזבו את האתר והתחלפו בחברים אחרים. קוראים וותיקים שעברו איתי סיפורים רבים וקוראים חדשים שרק מצטרפים למסע.
כל קורא שאני אוספת מקרב אותי יותר ויותר לחלום שלי - להוציא ספר לאור.
לא יודעת מתי, לא יודעת איזה ספר, לא יודעת איזה ז׳אנר, לא יודעת איך וכמה
אני לא יודעת הרבה דברים לגבי החלום הזה
אני כן יודעת שלא אעזוב את וואטפד בקרוב, גם אחרי שאוציא ספר
גדלתי כאן, התפתחתי כאן, ווואטאבר שם שנוצר לי כאן, זה גם השם שילווה אותי כשאוציא ספר לאור
לרגל יום הולדת חצי יובל מרגישים קצת נוסטלגיים I guess
בנתיים, קחו את הרגע להציץ בפרופיל שלי ולבחון את הכריכות החדשות❤️