פריוס פרפקס🧡

          "אני לא מאמינה שבאמת אמרת למורה את זה" 
          אחד הדברים שאנשים שסבבי צריכים לתפוס זה איך אני תופסת את המציאות סביבי.
          
          אני פוגשת בן אדם אם אני בסביבה הרגילה שלי אני אוטומטי יוסיף אותו לסביבה הזו ,וגם אתנהג בהתאם. 
          אם אני חדשה בסביבה הזאת, אני אהיה הרבה יותר ביישנית ופחות אדבר.
          אם אני פוגשת מישהו ואני תופסת אותו הרבה מעליי, אז אני אנסה להרשים אותו ואיך שהוא לפני שאני אדבר. 
          ואם אני מרגישה שאתם משדרים שאתם קצת מתחתיי, אני אתנהג אליכם רגיל ולא יחשוב יותר מידי, כי אני גם מתחת.
          (זה בערך ככה)
          
          אז אין לי שום בעיה להגיד את מה שאני בדיוק חושבת למורה הזו.
          בערך

העלתי עוד פרק בספר כתיבה שלי, אם מעניין אותכם מוזמנים לקפוץ.

שניתי שוב תמונת פרופיל...

הם חוזריםםם

תתחדשי אגב על התמונת פרופיל

אחד הכלים הכי מוצלחים שרכשתי לחיים זה להתמודד עם חרדה.
          כיאלו המפלצת הזו משתוללת לי בבטן ואני ממשיכה כרגיל.
          
          אנשים שמכירים אותי ,האם אני נראת בן אדם שנמצא בחרדה רוב הזמן? (כי אני רוב הזמן מבלה עם המפלצת שנקראת חרדה)

הקרש שלי כל כך דומה לחברה שלי..
          
          כיאלו הם מדברים באותו שפה.
          אני שוקלת לזווג אותם בראש שלי.

איך פריוס מתמודדת עם מוות-
          (המדריך המלא והניסיוני שלי)
          - דבר ראשון מדחיקה/עסוקה במשהו אחר.
          -לא מספרת יותר מידי
          -בורחת לספר/סרט/טלפון.
          -מתייחסת לאנשים שמתו כמו אנשים שחיים במוח שלי.
          ואחרי כמה זמן מתחילה לעכל (הזמן מאוד עוזר)
          
          זה כנראה לא דבר כל כך חכם, אבל לפעמים בודדות זה עובד.
          
          
          
          
          
          יאפ 
          הבעיה היא שנפטרה לי עוד סבתא, אז אני עדיין לא מעכלת.
          תתעלמו מזה-_-
          אין לי מושג מה לעשות עם עצמי.
          לחזור לספר או לרדת למטה ולנסות לעזור.
          הבעיה עם זה שיש למטה את אחים שלי, שקצת מאוד לא מתנהגים ברגישות לעבודה שאנשים חווים עצב.
          
          יאיר איזה כיף לחיות:)
          

היי, אני אשמח שתקראו גם את הספרים שלי 
          הם בסגנון פנטזיה לרוב 
          ולכוכבים ולתגובות ולדיעות ולפרסום במה שתאהבו 
          תודה 
          ובשורות טובות

שנייה פורקת, אתם מוזמנים בשמחה להתעלם מזה.
          
          
          פעם חשבתי שהורים שלי לא לוחצים עלי בנוגע ללימודים.
          היום אני בינה שאבא שלי היה בטוח שאני כמהו, גאונה.
          עכשיו הוא מתחיל עוד יותר ללחוץ, הוא באמת לא מבין שכל מה שהוא עושה רק מגביר את הלחץ והתמודדות.
          דיברתי איתו על החצי שנה האחרונה שהייתה לי בלימודים ,יש לציין היא הייתה גרועה.
          אמרתי לו שאני הייתי עוסוקה בלבנות את עצמי ובלימודים בקושי הייתי, גם אמרתי לו שלא הייתי במצב נפשי לזה. הוא אמר שזה לא צריך לבוא אחד על השני.
          אני רוצה לספר לו שמה שהעשתי בחצי השנה האחרונה זה להתחיל לתת לעצמי סיבה לחיות, לאוהב את החיים ואת עצמי. אבל הוא לא מבין ,עשתי הכול כדי לגרום לו להבין את זה  חוץ מלהגיד לו במילים האלו.
          למה לעזזל הוא לא מבין, למה הוא לא מבין שאני בת והתמדדוית שלי בגיל הזה הם לא אותו דברים שהוא התמודד איתם.מלמה הוא לא מבין כמה אני בקושי שולטת ברגשות שלי. הוא באמת לא מביו מה זה להיות נערה מתבגרת.
          הוא לא מבין את העובדה שאני שוקעת לתוך חור שחור ואני מנסה להשתחרר ממנו, ולדעתי זה יותר חושב מהלימודים.