קוראים לי אדונשוקו(שם בדוי לכל המטומטמים), אני בן 17, גר איפשהו בתחתית המפה ואחד התחביבים האהובים עליי אם לא ה, זה לקרוא ספרים😁 מאז שאני זוכר את עצמי אני בנאדם דיי שקט שאוהב לחלום בהקיץ דווקא בזמנים שאסור לי לעשות את זה.. (אחי הקטן כמעט נדרס למוות בגללי אבל זה פרט שולי..) ותמיד אהבתי לעשות דברים שקשורים לדמיונות שלי כמו: לצייר את הדמויות או להפוך אותם לפיצולים שלי.. אבל אף פעם לא העזתי לכתוב את הסיפורים האלה.. פחדתי שזה יהרוס לי את הדמיון.. אבל, תאמינו או לא, לפני בערך שנה, שמתי לב שאני מתחיל לשכוח דברים😱 לשכוח דמויות שיצרתי!! ואז הבנתי שעל החיים ועל המוות אני כותב הכל!! אבל מכאן ועד להעלות את זה לרשת.. רק המחשבה על זה נורא מלחיצה אותי😵 לכן בתור התחלה לא העלתי סיפור, אלה מאמר שכתבתי בנושא שמאוד חשוב לי.. סתם כדי שאנשים יכירו את סגנון הכתיבה שלי לפני שאני מעלה משהו רציני- אני באמת מתחנן שתגידו לי באמת ובתמים מה דעתכם (על המאמר) אפילו אם אתם חושבים שזה פוגע או מעליב.. אני לוקח כל הערה ללב.. סתם..
תודה מראש לכל החמודימים😝