Life and animal

היייי, תגידי את זו שכתבה את הסיפור אלף מסיכות נכון? אז הוא לא יותר בחשבון שלך כי הורדת אותו בכוונה?

לא האמנתי שהפרק הזה אי פעם יכתב. שאפו לי.

היוש! אני יודעת שזה קצת לא מתאים למצב.. אבל במקרה בא לך לפרסם פרק נוסף(אם יש לך) של אלף מסיכות? פשוט ממש עוזר לי לקרוא ואני ממש אוהבת את הסיפור הזה..❤️

אני קוראת לשחרר את עזה!
          
          לשחרר את עזה מהטרור, לשחרר את עזה מהמחבלים. לשחרר את עזה מאונסי הנשים ורוצחי הילדים. לשחרר את עזה מחיות האדם שהשתלטו עליה, מחיות האדם שטופות השנאה שלחיי אדם אין שום משמעות בעיניהם. 
          
          לשחרר את עזה משלטון חמאס ולהחזיר אותה להיות חלק מארץ ישראל תחת שלטון ישראל!
          
          Free Gaza!
          Israel Forever!

יפים שלי, מה שלומכם? אתם בסדר? יותר מאשמח שתשתפו מה מצבכם ואם הכל טוב! 
          איזו שבת נוראית. במקום לשמוח עם ספר התורה, בכינו עם ספר התהילים.
          אין בי את המילים שיוכלו לתאר את עומק הזוועה, את גודל השבר.
          זאת הפעם הראשונה שחוויתי את החוויה המצמררת הזאת של הטילים, את החרדה הקיומית והריצה למקלט תוך כדי שההזעקה מנסרת את האוויר והבומים מרעידים את הלב.
          אני צפונית, והפעם האחרונה שהיו אצלנו טילים זה היה כשהייתי תינוקת, במלחמת לבנון השנייה.
          והפעם הזאת הייתה מטלטלת כל כך, שאני עומדת נדהמת ולא מאמינה שיש אנשים שחוו את זה יותר מפעם אחת. בלתי נתפס בשכל, בלתי מושג בלב.
          אני כואבת את המצב, ליבי שותת דם ואני עדיין לא מעכלת את הזוועה. מרגישה כאילו ההיסטוריה קמה לנגד עיניינו ומחזירה אותנו 70 שנה אחורה לחלום בלהות שמיד נקיץ ממנו.
          מקווה שישראל תנקום את נקמתנו ביד קשה ומרתיעה, ושהמצב המזוויע הזה יגמר❤️
          תאמרו פרק תהילים לעילוי נשמת הנרצחים ולרפואת הפצועים!
          לילה טוב ומקווה שיהיה לילה שקט

נשארתי עם 1.30 בחשבון בנק, והרבה שמחה בלב

בעיקרון אני אמורה לשנוא את עצמי על זה שאני ערה בשעה כזו, אבל איך אפשר לשנוא כשכל איבריי אומרים שירה?!
          אני באופוריה

אוכל זה החיים- קווים לדמותי:
          ~ אני האדם הקמצן ביותר עד שזה מגיע לאוכל.
          ~ כשהבטן מלאה אין מקום לרגשות שליליים.
          ~ השיטוט בקטגוריות מעולם לא היה מספק כל כך. (למיטבי לכת בלבד)
          
          
          שלכם, אני

זאת הייתה הסקרנות-
          הלב דרש הוא את שלו,
          שהציתה התשוקה,
          לחוות עולם ומלואו.
          ובפעם הראשונה, 
          מזה עשור ואף יותר
          שהרגשתי בבירור;
          אנחנו כאן- להישאר.
          
          
          
          
          
          מתוך חוויותיה של בת פריפריה שמזמינה וולט פעם ראשונה.
          חוויה מדהימה שמילים לא יוכלו לתאר.

אין אהבה כמו אהבה של סופר לדמויות שלו.
          אולי זה קצת נרקיסיסטי להתאהב ככה בדמויות שאני יצרתי, אבל איך אני יכולה שלא לאהוב אותם?! 
          הם אני, עצמי ובשרי, בכל אחד מהם טמון מעט ממני וטעימה מאופיי.. 
          ועם זאת אני היוצרת שלהם, השותפה, המאהבת, אשת הסוד, האמא והרעיה.
          
          זר לא יבין.