Emma Libair

אוקיי אבל למה האלבום האחרון של טיילור סוויפט הוא רשימת memes מהלכת על "גורל של נבלים"

✨️ בהמשך להודעה הקודמת על "מאחורי הקלעים" ✨️
          
          שימו ❤️ שבנוסף להקדמה עלה גם חלק 1!
          כנראה שהייתי צריכה לכתוב את זה, כי אני רואה שזה דיי התפספס ^^
          מוזמנים ללכת לקרוא, מקווה שתיהנו ❤️✨️

✨️ חלק 2 של העדכון חודשי + הכרזה על פרויקט צד חדש! ✨️
          
          הבטחתי אתמול המשך לעדכון החודשי, והנה הוא הגיע ;)
          
          בשנה האחרונה שאלתי את עצמי מה אני יכולה לעשות בשביל הקוראים שלי. איך אני יכולה להקל על ההמתנה שלהם ולתת להם תוכן כיפי לקריאה בזמן שהם מחכים לפרק הבא? 
          
          בדיוק למטרה הזו יצרתי את הספר החדש: "גורל של נבלים מאחורי הקלעים"! 
          
          מעכשיו (בלי נדר כמובן ;) בכל פעם שיעלה עדכון חודשי שלא יכלול הכרזה על פרק חדש, יתפרסם יחד איתו פרק בספר הזה!
          
          "גורל של נבלים מאחורי הקלעים" יספק לכם הצצה אל מאחורי הקלעים של כתיבת הספר והחוויה שלי בוואטפאד, יעניק לכם פרקי בונוס עם הדמויות ועוד שלל הפתעות אחרות ✨
          הפרקים יהיו מגוונים ושונים זה מזה בסגנון ובתוכן שלהם. פירוט נרחב יותר תמצאו בתקציר הספר ^_^
          
          וכן, הפרק החודשי בדיוק פורסם ❤️
          מחכה לראות אתכם שם!
          
          https://www.wattpad.com/story/354879290

✨️עדכון חודשי על "גורל של נבלים"✨️
          
          היום זה התאריך שבו הסיפור של גורל של נבלים מתחיל, אז... 
          
          יום ספטריאנים שמח ☆
          לאחרונה חזרתי לספר אחרי תקופה ממושכת שהיה לי קשה מאוד לגעת בו. 
          
          אני אף פעם לא רוצה להבטיח דברים שלא אוכל לעמוד בהם, אבל יש לי סיבה טובה להאמין שבעזרת ה' אצליח להתקדם יותר בחודש הקרוב, ובתקווה גם לתת לכם סוף-סוף חדשות טובות.
          
          תדעו לכם בינתיים שכל תגובה, כל אזכור של הספר או של הדמויות, כל שאלה לגבי הפרק הבא - תמיד מעלים לי חיוך על הפנים ונותנים לי בוסט של מוטבציה, אז תודה ענקית לכם על זה ♡
          
          מחר בע"ה אפרסם את החלק השני של העדכון החודשי.

☆יום נסתרות שמח!☆
          
          רוב האנשים מכירים את היום הזה כהאלווין. 
          
          מעטים יודעים שאגודת הקוסמים האמריקאית הפכה את היום הזה ל"יום הקסמים" לזכרו של הקוסם המפורסם הארי הודיני.
          
          ועוד יותר מעטים יודעים שזה יום מיוחד גם ב"גורל של נבלים", יום הנסתרות. זה היום שבו נחגג בממלכת ג'מאיטר כל הקסם שעוד לא התגלה, וסטודנטים לקסמים אבודים כמו אופליה משתתפים במבחן הנסתרות, בתקווה להיבחר להיות אלה שיגלו אותו.
          
          אבל העובדה הכי משעשעת היא שכשבחרתי את ה-31.10 ליום הנסתרות, שכחתי לחלוטין שהאלווין קורה בתאריך הזה, ובכלל לא ידעתי על יום הקסמים.  
          בחרתי בו רק כי הוא היה לי נוח מבחינת הסמסטרים האקדמיים של העולם של "גורל של נבלים".
          
          מסתבר שלפעמים המציאות מסתדרת בצורה מגניבה בלי שהתכוונו XD
          
          מחר, 1.11, זה התאריך שבו הסיפור של "גורל של נבלים" בעצם מתחיל, והספטריאנים יוצאים למסע המשותף שלהם. 
          במקרה אני גם חייבת לכם, הקוראים המקסימים שלי, עדכון חודשי. 
          ויש לי גם הפתעה קטנה ונחמדה. זוכרים את הספר המיוחד והסודי ההוא שאני עובדת עליו? אני יודעת שלא דיברתי עליו הרבה, אבל אתם תשמעו עליו מחר.
          או ביום ראשון, כי מחר שבת.
          
          תודה שקראתם, תודה על זה שאתם סבלניים ומקסימים, ותודה על זה שאתם נותנים לי מוטיבציה לכתוב כל פעם מחדש.
          
          יום קסום ❤❤❤

האנושות בסוף 2022: מתלהבת כי אפשר לכתוב מה שרוצים לצ'אטGPT וחבריו והוא עונה כמו בשיחה אמיתית.
          
          אני ב-2012: מנהלת שיחות עומק על החיים עם גרסת האונליין של היומן של טום רידל

☆ מחשבות מד"ביות רנדומליות 
          
          היה יכול להיות מעניין אם וואטפאד היה עולם וירטואלי שאפשר ממש להיכנס אליו, כמו סוג של מציאות מדומה
          
          וכולם פה היו יכולים לפגוש אחד את השני בתור אווטארים מעוצבים כל אחד לפי בחירתו, והשמות משתמש/הכינויים היו השמות שלנו
          
          והיינו יכולים פשוט לשבת בעולם שכולו ספריה ענקית, חמימה ומזמינה, לקרוא ולכתוב שם, או לדבר על ספרים, החיים או כל נושא אחר
          
          ולכל משתמש היה בספריה אגף שמוקדש לו שהוא בעצם הפרופיל שלו, עם שלט הסבר שהוא הביוגרפיה, וספרים על המדפים שהם בעצם הספרים שהוא כתב ורשימות הקריאה שלו
          
          וכל אחד היה יכול לבקר באגפים של אחרים כדי לקרוא ספרים או לעיין באוסף שלהם, או סתם כדי לשבת ולדבר 
          
          ועם כל זה, אם היינו עוברים אחד ליד השני ברחוב בחיים האמיתיים לא היה לנו מושג שאנחנו מכירים

מה זה אומר אם קניתי את הפלאפון שלי ממש עם תחילתה של הקורונה, ובדיוק עכשיו עם החדשות על סיום המלחמה הוא מת?
          
          האם הוא משגשג רק כשהעולם גוסס, ולהפך?
          
          האם רק אחד מהם יכול להתקיים, כמו וולדמורט והארי פוטר?
          
          (טוב, השאלה האמיתית היא האם ללכת למעבדה במיוחד ולשלם כסף בשביל להציל את כל התמונות היקרות לליבי שלא הספקתי לגבות כי חשבתי שיש לי עוד קצת זמן (┬┬﹏┬┬) )

✨עדכון מצב לגבי גורל של נבלים (קצת ארוך מהרגיל, כי זה פוסט סיכום שנה)✨  
          
          קצת באיחור, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
          
          קודם כל, מה שלומכם? XD
          אתם עדיין חברים שלי אחרי כל הזמן הזה? (סתם צוחקת)
          
          אין לי דרך יפה להגיד את זה. השנה הזאת לא הייתה פרודוקטיבית במיוחד. 
          זה היה בכלל, בכלל לא קרוב למה שקיוויתי. 
          
          אני לא יודעת אם זה נבע מגורמים בחיים האישיים שלי, מהמלחמה או משילוב של השניים, אבל סבלתי ממחסום כתיבה בגודל של חומת סין גדולה. 
          
          וזה השפיע עליי. התחלתי לתהות אם לקחתי על עצמי פרויקט שגדול עליי בכמה מידות. הרגשתי שאני מאכזבת את עצמי. אבל יותר מזה, הרגשתי שאני מאכזבת את הקוראים שלי. איך אני יכולה לצפות מהם להתעניין בספר שלי אחרי שעבר כל כך הרבה זמן? איך אני יכולה לצפות מהם לזכור את הדמויות, או את העלילה? איך אני יכולה למנוע מהם לוותר על הספר הזה לחלוטין ולשכוח ממנו, כשיש להם כל כך הרבה ספרים אחרים וטובים לקרוא? 
          
          אבל אז הייתי נכנסת לוואטפאד ומגלה שקוראת הגיבה פתאום על אחד הפרקים בספר, והתעניינה מתי עולה הפרק הבא.
          או שקוראת פתאום הייתה פותחת איתי בשיחה על הדמויות, לפעמים באמצע יום לא כל כך מוצלח, ומעלה לי חיוך ענק על הפנים.
          או שקוראות הגיבו לעדכונים החודשיים שלי, והסבירו לי שיש להן סבלנות, שהן רוצות להישאר עד סוף הסיפור, לא משנה כמה זמן זה ייקח. איך אני יכולה לוותר כשיש לי קוראות כאלה? 
           
          אלה היו התגובות שלכן - על הספר, על העדכונים החודשיים, על פוסטים שכתבתי במהלך השנה הזו - שנתנו לסיפור הזה ולדמויות שלי חיים מחדש. וזה כל כך לא מובן מאליו.
          
          מה הלאה? עכשיו, כשסוף-סוף מתחיל קצת לחזור צבע לחיים שלי (ובע"ה בתקווה שזה רק ימשיך), זה נותן לי הזדמנות לקפוץ מהחומה הזו (בצורה מטאפורית!) בחזרה אל העולם של "גורל של נבלים". זה אומר יותר עבודה על הספר בשגרה, ולא רק "בזמן הפנוי" שיש לי. 
          
          ☆ המשך בתגובה הראשונה ☆

איכשהו תמיד כשאני עם הלפטופ:
          
          מישהי (כל פעם מישהי אחרת): *עוצרת ונועצת בי מבט ארוך*
          אני: מה?
          מישהי: *חיוך רחב*
          אני: מה?
          מישהי: את כותבת עכשיו?
          אני: למה את שואלת?
          מישהי: זה נראה כאילו את כותבת.
          אני: אה.
          מישהי: את כותבת עכשיו.
          אני: לא אמרתי את זה.
          מישהי: רואים שאת כותבת.
          אני: מה זאת אומרת?
          מישהי: יש לך את המבט החושב.
          אני: היי, אני חושבת גם בזמן רגיל.