היי קראתי את התקציר לספר שלך אשמח שתקרא את דעתי.
הקשר המקראי המופלא בין דוד ליונתן מוצג לאורך כל ספר שמואל כמודל מובהק ונעלה של חברות נפש טהורה, נאמנות אחים ואהבה אפלטונית שאין בה שמץ של מניע גופני או אישי. הניסיון המודרני להשליך על מערכת יחסים זו פרשנות מינית חוטא לחלוטין לעולם המושגים של המזרח הקדום, שבו ביטויי רגש עזים כמו בכי משותף, נשיקת פרידה "וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ" וכריתת בריתות פוליטיות היו נורמות מקובלות לחלוטין להפגנת נאמנות וכבוד בין לוחמים, מנהיגים ובני משפחה. כאשר יונתן העניק לדוד את מעילו, ומדיו היה זה אקט משפטי ריבוני שבו העביר יורש העצר את זכות המלוכה לרעו מתוך הכרה בייעודו האלוהי, ולא מחווה אינטימית. דמויותיהם של דוד ויונתן מתוארות כמי שמחויבות באופן מוחלט לחוקי התורה, שבהם קיים איסור כרת חמור ומפורש על משכב זכר, ולכן ברור שהתנ"ך לא היה מעלה על נס ומציב כדוגמה נצחית קשר שעובר על חוקים אלו. יתרה מכך, כאשר דוד סופד ליונתן בקינתו המפורסמת ואומר "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים", הוא מדגיש שחברותם התעלתה מעל אהבת נשים שלעיתים קרובות הייתה קשורה באותה תקופה באינטרסים פוליטיים, בהמשכיות השושלת או בתאווה חומרית אהבתם הייתה נעלה, נקייה וחפה מכל אינטרס. עדות חותמת לכך נמצאת בדברי חז"ל במסכת אבות, אשר הגדירו את קשר זה כמודל האולטימטיבי ל"אהבה שאינה תלויה בדבר", ובכך קיבעו לדורות כי מדובר בידידות רוחנית נשגבת, רעות אמת ושותפות גורל בלבד.
לסיכום, הקשר בין דוד ליונתן במקרא הוא אחד מסיפורי החברות העמוקים והמרגשים ביותר, ועיון בפסוקים ובעולם המושגים המקראי מראה בבירור שמדובר בברית אחים נאמנה, ידידות נפש נפלאה ואהבה אפלטונית, ללא שום הקשר מיני.
