אני שונה, אני מיוחדת, אני מוזרה, אבל אני מי שאני, וזה הכי חשוב.
אני לוחמת שהסוס הלבן שלה הוא חתולה קטנה ופרוותית, המגן שלה הוא זוג אוזניות רועשות, והחרב האצילית שלה היא עט. והיא תלחם איתם עד זוב דם.
היא תאהב את מי שתרצה, בלי לשאול את דעת החברה. היא תלבש את השיריון הרחב והשחור, ואת הצמיד הצבעוני. והיא לוחמת, כי אם היא לא תלחם, יכניע אותה האויב המושבע ביותר שלה, אשר מאיים להשמידה כל רגע. הדיכאון. 

האם אתם, בבוא העת, תעמדו לצד הלוחמת? או שמא תשאר לבד בשדה הקרב, כשהפיגיון חודר ללבה?