אהלן, כאן ספיל, אבל תקראו לי איך שבא לכם, בגדול.

אגב, זה חשבון אנונימי. זאת אומרת: אין לכם מושג מי אני, ולכן בהחלט יש יסוד סביר להניח שאני מפלצת כתומה ענקית יורקת אש או חייזר שמשום מה רוצה להשתלט על העולם דרך ישראל ולא דרך ניו־יורק (אף אחד לא יראה את זה מגיע). בכל אופן, כל עוד אתם מודעים לאפשרות הסבירה בהחלט הזו, דברו איתי ככל שליבכם חפץ. (אני אנהג בנחמדות ולא אנסה לשאוב את הנשמה של אף אחד, על דיברתי.)
(ואולי זה חשבון משותף של כמה אנשים שאתם מכירים אבל לא אומרים לכם את זה, ואנחנו  תמיד אומרים שאין לנו מושג מה זה ווטפאד אבל בעצם פשוט לא גילינו לכם. או שלא.)
(אזהרה זו נכתבה לאחר שקראתי סיפור קריפי במקצת על הונאות ברשת. כע, אין בי שום רצון שתחשדו בי כענק־כפור או משהו, אבל מודעות זה חשוב.)

קיצר! מתחביביי:
- לכתוב. (לא משנה מה. מילים, שירים, סיפורים, נאומים, מכתבים, הכל.)
- לנגן. (ברגע זה יש לי בחדר ששה כלי נגינה.) (במקרה, בגלל אחותי. רק שניים מהם שלי.)
- לצייר. (זה עוזר לי להתרכז בשיעורים...)
- לקרוא. (הכל. בלי הפסקה, לילות שלמים.)
- ללמוד פה ושם. (גם, הכל. גם בגלל שזה כרוך בקריאה.)
- לעשות את כל האמור לעיל בלולאה אין־סופית.

חוץ מזה, מארי אנטואנט. וזהו.

ולבסוף:
החיים הם כמו אופניים - אם הם ורודים, הם לא שלך.
עד כאן מסר לאומה. ביי.