Rachel Elizabeth

אפשר לקחת השראה ממך? 

קראתי את הפוסט שריירדן כתב באתר שלו - אפשר לומר שהוא לא תומך פלסטין אבל הוא מתנגד לפעולות של ישראל.
          המטרה של הפוסט הקודם שלי לא היתה לספר על דעתו, אלא לעדכן על מה אני הולכת לעשות בחשבון שלי.
          בשורות טובות.

נודע לי עכשיו שריק ריירדן - כמו רוב העולם הטיפש - תומך פלסטין.
          ביינתיים, אני לא מוחקת הפאנפיקים שכתבתי (אלא אם כן יתחשק מאיזושהי סיבה) מהוואטפד, אבל! עד שיתפקח, אני לא מתכוונת לכתוב פאנפיקים חדשים וגם אם כן אני לא אעלה אותם (בלי נדר), כדי לא להפגין בו תמיכה כלשהי.
          
          
          
          
          
          הצילו מה אני עושה עם כל הבגדים שלי? סתם, יש לי רק שלושה סוודרים של פרסי ג'קסון.
          אבל לפחות עכשיו לא יהיה לי מצפון על זה שאני קוראת פיראטית!

יאי אנחנו העוקבימ ה201!!

יש לי 199 עוקבים ואף אחד לא מגיב לי על הלוח:)))
          בכל מקרה, אם מישהו קורא את זה, הוואן שוט הזה ממש חמוד. 
          https://www.wattpad.com/story/353286544

טוב, אחרי שקראתי את ההתחלה של גביע האלים (ולמעשה גם לפני כן התחלתי לחשוב ככה) וואן שוט ההצעה שפירסמתי בספר של פרסבת הוא כבר לא כל כך ההאדקאנון שלי.
          אני מניחה שעכשיו מוטל עליי לכתוב חדש?
          האמת שכבר כתבתי פאנפיק של ההצעה (עם חברה), אבל ההאדקאנון שלי השתנה ומחקתי אותו מהוואטפד מזמן. קראתי אותו שוב לפני כמה ימים והאמת שעכשיו אני חושבת שהוא יותר מדויק מהוואן שוט שפרסמתי, הוא צריך רק קצת שפצורים.
          נקווה שפעם השלישית אתעלה על הפעמים הראשונות.
          תאחלו לי בהצלחה!

יום הולדת שמח, פרסי.

שלום אנשים, לא הייתי פעילה מלא זמן, אבל בא לי לחזור לי להיות פעילה.
          זה יהיה ממש נחמד אם תוכלו לכתוב לי דברים שאתם רוצים שאני אעלה - מאיזה פאנדומים, אם אתם רוצים דברים מקוריים או רק פאנפיקים, שירים/סיפורים, או סתם דברים אחרים... קיצר, תכתבו. יכול להיות שלא יהיה לי כוח לכתוב שום דבר ממה שכתבתם לי, אז אל תשקיעו בזה יותר מדי מחשבה, אבל זה עדיין יהיה נחמד אם תגידו:)

נכון באנקאנטו, בשיר Surface Pressure, לואיזה שרה: "Was Hercules ever like 'Yo, I don't wanna fight Cerberus'?"
          האירוניה היא שהתשובה לשאלה של לואיזה היא - כן. הרקולס כן היה 'יו, לא באלי להילחם בקרברוס אז אני אבקש מדוד האדס רשות לקחת אותו לארמון של הבנדוד הזבל שלי ואני אחזיר לו אחר כך.'
          למי שלא יודע, להרקולס היו 10 משימות - שנהפכו ל12 -  שהוא היה צריך למלא כדי לכפר על משהו שהוא עשה. בקיצור, אחת מהן הייתה להביא את קרברוס לבן הדוד שלו. בן הדוד כמובן התכוון שיביא אותו מת, אבל לא אמר את זה במפורש.
          
          וכזה כע לא הייתי פעילה מלא זמן

מתנה מאבא:
          "אמא!" פרסי בן השבע  רץ אל בין זרועות אימו. היה לה ריח של ממתקים, כמו תמיד.
          "חומד! יום הולדת שמח!" אמא אמרה וחיבקה אותו חזק. פרסי היה יכול להישאר ככה לנצח. גייב המסריח הלך לשבוע מסיבות עם החברים המסריחים שלו, ככה שלא היה אף אחד שיצעק עליהם.
          פרסי השתחרר מחיבוקה של אימו. "הבאת ממתקים?" שאל בדרישה
          "כולם כחולים," צחקה סאלי.
          "יש! אפשר עוגה בבקשה?" פרסי נתן באימו מבט מתחנן.
          סאלי נישקה את קודקודו של בנה. "בטח, חמוד. איזו עוגה אתה רוצה?"
          "כחולה!" ענה פרסי ללא היסוס.
          אימו ניגשה מיד לעבודה, ופרסי צפה בה (וכמובן עזר לה ללקק את הכלים). תוך שעה העוגה הייתה מוכנה.
          סאלי כיבתה את האור, שמה על העוגה 8 נרות, הדליקה אותם ואמרה לבנה: "בקש משאלה."
          פרסי הביט בנרות, ואז באימו. "הלוואי שגייב המסריח יעוף מכאן," אמר.
          "פרסי!"
          "אמרת לי לבקש משאלה," ענה ונשף על הנרות.
          העוגה הייתה מדהימה. העוגות של אימו תמיד היו מדהימות.
          "פרסי, מה דעתך שנלך לחוף הים במונטוק כדי לחגוג את יום ההולדת שלך?" שאלה סאלי בעליצות.
          פרסי פער עיניים. "אפשר?"
          "לא הייתי מציעה אם לא היה אפשר."
          
          פרסי ואימו עמדו על חוף הים, מביטים בגלים. "איפה אבא?" שאל פרסי לפתע.
          סאלי מצמצה בהפתעה. "הוא… אבד בים."
          "הוא מת."
          "לא, הוא לא מת. אבד בים, פרסי," אימו נאנחה.
          "אז למה הוא לא יכול להיות כאן? למ הוא לא יכול לבוא ליום ההולדת של הבן שלו?" שאל פרסי, בקולו מרירות מפתיעה יחסית לילד בן שבע.
          "יום אחד אוכל להסביר לך הכל…" ענתה סאלי בלחישה.
          התשובה לא סיפקה את פרסי. הוא פנה להביט באימו בכעס אבל ראה שיש דמעות בעיניה, ופנה חזקה לגלים.
          פתאום התחילו הגלים לגבוה, הים התחיל לסעור, הרוח התחזקה.
          "מה קורה כאן?" צעק פרסי, מנסה להתגבר על שאגת המים.
          אבל סאלי רק עמדה במקומה וחייכה.
          ואז, ברגע, הכל חזר לקדמותו. הים שקט שוב. פרסי הסתכל על הים,  מנסה להבין מה אירע. מחזה פלאים נגלה לעיניו - המים הסתדרו בצורת עוגת יום הולדת עם שמונה נרות!
          פרסי לא האמין למראה עיניו. "גם את רואה את זה, אמא?" שאל ברעד.
          "כן, חמוד," ענתה סאלי ושלחה יד מסביב לכתפו.
          "מה זה?"
          "מתנה מאבא."
          פרסי מיצמץ והעוגה נעלמה כאילו מעולם לא הייתה שם.