בעולם שלנו בימינו, קיימים יותר כותבים מקוראים. 
זה הגיוני, שכל אחד רוצה ליצור את העולם הפנימי, המושלם והמתוסבך שלו. 
עולם שרק שלנו. 
התמכרתי לזה בעצמי. תקופות ארוכות אני יותר כותבת מקוראת. 
כרגע אני חורגת ממנהגי בשקשוק שיניים. 
ביום שפתחתי את האתר לראשונה סיימתי את הסיפור הראשון. 
סיפור שעבדתי עליו -לפחות בראשי - מאז שפתחתי לראשונה קובץ וורד במחשב הנייח הישן שלי לפני עשר שנים ומאז וכתבתי סיפורים.
אני חושבת שהוא עבר מעל עשרה שכתובים ואפשרויות עלילה. 
ורק לאחרונה לקראת הסוף שלו, התחלתי להריץ בראשי על לפרסם. 
אבל פרסום עולה כסף. ואני בעצמי לא מחפשת את זה. התעשייה הזאת ככל שקראתי עליה, עלויות ודרישות הכעיסה אותי מאוד. 
כל מה שרציתי לדעת שמישהו איי שם קורא את זה. 
ואז עלה לי רעיון, רעיון שכל רגע שחשבתי עליו הפחיד אותי יותר ויותר וביחד עם זה שקע בתוכי ופיתה עוד ועוד. 
אז עם כל הפחדים והחששות שיש,
על החיים ועל המוות.