אני יודעת...
אני יודעת שלא פרסמתי הרבה זמן, אני יודעת שאולי אתם מחכים לי ואני יודעת כמה זה מעצבן.
תירוצים זה לא פיתרון, ולפעמים זה מרגיז ומתסכל, אני יודעת, אי עמידה בזמנים מצד סופר יכולה ממש להכעיס לפעמים.
שום דבר שאומר לא יוכל לכפר על זה, אני יודעת.
נכנסתי לפני כמה שבועות לתקופה לחוצה וקשה, אני עייפה יותר, ואין לי זמן לשום דבר אחר חוץ מלימודים, דווקא עכשיו כשסוף שנה ויש לי תוכניות נוספות.
אני לא רוצה לאכזב אתכם, אבל אם להיות כנה, בפעם הראשונה שלא העליתי פרק בזמן שהוא היה אמור לעלות... זה לא היה רק בגלל העומס.
הבטחתי לעצמי שלא אעשה את זה, שאני כותבת לעצמי, אבל כמובן... בתור מישהי שכותבת מעל לארבע שנים, אני מרגישה שלפעמים אני רוצה משהו על הכתיבה, עוררות כלשהי.
אני יושבת על פרק מעל לשעה וחצי, ואני כותבת כי אני אוהבת את זה, אני לא כותבת רק עבורכם, למרות שזה בעיקר עבורכם. ואני באמת מקווה שאתם נהנים וקוראים את הפרקים שלי.
אך כמובן... כל סופר בסופו של דבר רוצה תגובות על הכתיבה, לדעת אם זה נכון, אם זה מה שאנשים אוהבים, האם ההשקעה שלו והמאמץ בפרק שווים את התמורה. ובכנות, בתור קוראת בעצמי, אני לא חושבת שלהגיב, להביע דעה או להצביע זו באמת תמורה כבדה מדי.
אני לא לוחצת עליכם, תעשו כאוות נפשכם. רק רציתי להסביר את עצמי, למה כל כך הרבה זמן לא עלה פרק.
כרגע אני עובדת על פרק 10 "Rotto Road", והאמת היא שאני כבר רוצה לסיים אותו כי יש לי בראש עלילה שממש מוצאת חן בעיניי לספר חדש.
תודה שקראתם עד לכאן, ואני מקווה שבאמת תגיבו או תראו סימן חיים כלשהו, כדי שלא אתמלא בתחושה שבה אני כותבת לעצמי, דברים שאני כבר יודעת.