היום חזרתי הביתה מהיום האחרון של מחנה יאסא, וחזרתי עם המון דברים.
במקום הצפוי והראשון, החפצים הפיזיים.
התיק הענק שהתפקע, התיקיה, הדפדפת, עט חדש, כתר הנייר של אומנות, מגנטים, תמונות, ספר המחזור.
ויש גם את הדיגיטליים כמובן,
התמונות והשיחות ומספרי הטלפון והסרטונים והווידיאו שמצלצל פעם ביום
יש את הדברים השבריריים יותר;
החברים, הפרצופים, הזכרונות, ההבטחות הצחוקים והמבטים.
בשישה ימים קרו מלא דברים, ולא הייתי משנה כלום. אבל יש דבר אחד מכל הדברים שחזרו איתי, שהוא הכי פלאי מכל הפלאים.
בשישה ימים, הלב שלי הוכפל בגודלו.