זאנגהו, ריקי, גיובין ויוג׳ין עזבו את zb1 היום והלב שלי שבור. אני אמנם מעלה פה לרוב על סטריי קידס, אבל zb1 הם הלהקה האהובה עליי.
הם האהבה שלי.
הם המשפחה שלי.
הם הבית שלי.
הם הגיעו אליי בתקופה הכי נוראית של החיים שלי והיו האור החמים בתוך החור השחור. ידוע שחור שחור הוא אין סופי, אבל בגלל שהוא אין סופי אף אחד לא יודע מה באמת קורה בתוכו. לפעמים גם שם יש ניסים. זירובייסוואן היו אחד. נס. ברגע שאתה באמת מתחיל לאהוב אותם, אתה לא יכול לעצור את עצמך מליפול אליהם. אתה מתחיל לאהוב כל אחד מהם, מכל סיבה שהיא ומבין שהם משפחה אמיתית.
בשבילי, בהתחלה, אלו היו גיוונג ומתיו. גיוונג, עם הכישרון, הרצינות אבל גם עם הלב הגדול שלו. מתיו, עם החיוך היפה שלו, שגרם לי בפעם הראשונה לאהוב מישהו בגלל טוב הלב שקורן ממנו. זה התחיל ככה, ובמהירות מצאתי את עצמי אוהבת כל אחד מהם מסיבה אחרת, אבל באמת אוהבת. הם קבוצה מיוחדת במינה. להקה. משפחה. לעולם לא תהיה להקה נוספת כזאת. כל כך עצוב לי שארבעה מהם עוזבים. ההופעה האחרונה והסרטונים שלהם שמתרוצצים לי בכל מקום רומסים את הנפש שלי מבפנים מהכאב. אבל אני יודעת שאין דבר שהם היו רוצים יותר מאשר שנמשיך הלאה ונקבל את זה. כי מה עוד אפשר לעשות? אם זה היה תלוי בהם הם היו נשארים לנצח. אבל זה לא. וזה בסדר, כי אני יודעת שלא משנה מה, הם ימצאו את המקום שלהם ויהיה להם ולנו המעריצים טוב בסוף.
Thank you for everything. Thank you for bringing light into my life and make it better. I love you so so much my forever ot9 family ❤️
