העולם מחשיך, בדיוק כל בכל יום. אבל הפעם יש הרגשה שזה לנצח.
אומרים לה לא לחשוש לבחור בדרך שונה מאחרים, אבל היא יותר מדי מפחדת להישאר לבד נגד העולם.
מתישהו כל לב יפסיק לפעום, ומה שחשוב הוא לא מה כשהוא התחיל, אלא איזה אדם תהיה עם פעימת הדופק האחרונה.

"העולם קרס עלי. 
הם עשו את זה. 
הם הרסו אותי, ולא נתנו לפצעים להגליד. מדכאים את האור שלי עד שנדמה כאילו אני אשאר באפלה לנצח. 
חשבתי שאני רוצה משהו. קיבלתי אותו וגיליתי כמה טעיתי. 
התקווה שלי אבדה, אני יודעת יותר טוב. משהו גורם לי להמשיך להאחז בציפורניים בכלום. 
~~~~~~~~~~~~~~~~~
תגידו לי איך להפסיק לחלום. 
אני רדופה. מנסה למצוא את הדרך... מנסה ולא מצליחה. אני אדם אחד. פחות מגרגיר חול. מה אני כבר יכולה לעשות? 
אני חייבת להשתחרר. אני יודעת. למרות שהיו ימים שזה היה הדבר היחיד  שהחזיק אותי. אני אקרוס אם אני אמשיך להאמין. 
אני יודעת שהעולם הזה קיים רק באגדות, שאין לו מקום מחוץ למחשבות. 
אין לי מקום על הבמה, אני לא שייכת לאור הזרקורים. 
האם אני עד כדי כך לא שלמה עם עצמי שהייתי חייבת ליצור גרסה אחרת שלי? 
~~~~~~~~~~~~~~~~
כמה פעמים דמיינתי את עצמי במקום כל האחרים. חושבת רק על כמה אני רוצה להיות הם. 
מה בי דפוק כל כך, שלא רק שאני לא אוהבת את עצמי, אלא שאני אעשה הכל כדי לא להיות אני? 
אבל לא. 
אני לא יכולה להגיד את זה. כי איך אפשר להגיד שאני לא רוצה להיות אני, אם אני אפילו לא יודעת מי אני?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני לא יודעת. אתם לא יודעים. אולי אתן חושבות שכן אבל אתן לא. 
לכל אחד יש את מה שהוא רוצה שאני אהיה. גם אם הוא לא מודע לזה, הוא יצר לעצמו איזושהי תבנית שלי, וכדי להקל עליכם, אני מזייפת את מה שאתם רוצים לראות. אבל זה לא המציאות. זה זיוף. 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני בסך הכל מנסה לשמור על עצמי. זה עלה בדעתכם? לא. למה שתחשבו על זה אפילו? 
תשכחו ממה שאתם חושבים שאתם יודעים, כי מעכשיו אני אומרת, זה שקר. הכל שקרים. תדמיות שיצרתי לעצמי, ועכשיו אין לי ברירה אלא להמשיך להתנהג כמו האדם שחושבים שאני. אז יאללה, אני אעשה את כל העבודה השחורה ואתם פשוט תשבו ותשפטו. 
חשבתם פעם שזה אולי לא מתאים לי? אתם דוחקים אותי לפינה, מחריכים אותי לעשות דברים שמזיקים לי. למה? כי השופט משוחד, ואני חוששת שלא לטובתי."