לפעמים שיר אחד מצליח להגיד את כל מה שספר שלם מנסה לספר.
במהלך כתיבת “לשמור בין השורות”, השיר “זה הסוף שלנו” של יהונתן מרגי ליווה אותי שוב ושוב. בכל פעם שהקשבתי לו, הרגשתי שהוא מצליח לגעת בדיוק בכל התחושות שביקשתי להעביר בין הדפים – בכאב, בגעגוע, בפחד, בתקווה, ובעיקר בכל מה שנשאר בין השורות.
זה אחת הסיבות המרכזיות שזה השם של הספר
תודה על הזכות שניתנה לי לכתוב את הסיפור הזה. להפוך דמויות שהיו רק מילים על מסך לדמויות שנכנסו לי ללב, ליוו אותי במשך חודשים והפכו לחלק ממני.
אני יודעת שבכל פעם שאשמע את “זה הסוף שלנו”, אחזור אל ריאל, אל מלודי, ואל כל הרגעים שחייתי איתם בזמן הכתיבה.
אני לא יודעת אם הספר הזה יתפרסם או לא, ואם יגיע לאלפי אנשים או רק למעטים. אבל אם הוא יצליח לגעת אפילו בלב של אדם אחד, לגרום לו להרגיש פחות לבד, להתרגש, לכאוב, לאהוב או לעצור לרגע בין השורות – מבחינתי עשיתי את שלי.
ואם הגעתם עד לכאן, אשמח מכל הלב לשמוע אם הסיפור הזה נגע בכם, ואם הוא יישאר איתכם גם אחרי שתסגרו את העמוד האחרון.
https://www.wattpad.com/story/413410188?utm_source=ios&utm_medium=postToProfile&utm_content=story_info&wp_page=story_details&wp_uname=avitalstarkey
