עריכה: כתבתי את התקציר הזה עלי לפני איזה חמש שנים, אני מסתכלת על זה עכשיו וכל מה שאני חושבת זה- היי, אני בתיה. יש לי דיכאון. זהו.


אני אוהבת לקרוא, לצייר, לבלות עם האחים שלי, לצאת לטיולים, לנגן, מידי פעם לכתוב.
אני מתה על: פרסי ג'קסון (ובעצם על ריק ריירדן), לא על הסרטים, בחיים אל. תראו. את. הסרטים. 
אני מתה על שר הטבעות, גם את הספרים גם את הסרטים, ההוביט רק את הספר הסרט פשוט לא דבק כמעט לעלילה, הוסיף רומנטיקה ולקח פסקה אחת בספר לסרט של שעתיים, טולקין הוא גאון, גדלתי על הספרים שלו, והסרטים של שר הטבעות.
אני ממש אוהבת את עלובי החיים, מתה על זה! אני לא יכולה לקבל מספיק מזה. גם המחזמר וגם הספר(למרות שהספר יותר טוב).
ואם כבר מדברים על מחזות זמר אז איך אפשר שלא להזכיר את המילטון, לין מנואל מרינדה אתה גאון ואנחנו אוהבים אותך.
יש עוד רשימה ארוכה הנמשכת עד סוף העולם על איזה עוד ספרים/ סרטים אני אוהבת... אבל אלה החביבים עלי.
ואני ממש אבל ממש אוהבת את דוקטור הו.
סדרה  מדהימה , באמת. ממליצה לכול אוהב פנטזיה ומדע בדיוני לראות אותה.