books_by_lia

למה מחקתתתתת די אוף אני מקווה שלפחות תוציאי אותו לאור או משהו 

יואו למה מחקתתת זה היה הסוג האהוב עליי פההה ורק חיכיתי שתעלי פרק

היי אני פשוט לא כל כך יודעת איך זה עובד פה 
          רק רציתי להגיד שהספר הראשון והיחיד שקראתי הוא שונאים מאהבה 
          וממה שאני מבינה הורדת את הספר 
          גם אם את לא ממשיכה לכתוב אותו פליז תעלי אותו שנוכל לקרוא מה שכבר כתבת 
          זה לא יוצא לי מהראש אני חייבת לקרוא אותו שוב גם אם אין לו סוף

היי
          לפני מלא זמן קראתי את הספר שונאים מאהבה ולא סיימתי לקרוא אותו 
          אני מחפשת אותו מלא זמן 
          איך אני יכולה למצוא אותו??ֶ?
          אני חייבת להמשיך לקרוא זה לא יוצא לי מהראש
          

בין הספרים הטוביםםםם שקראתי פה כל פעם שהייתי משועממת הייתי מתחילה אותו שוב הוא מושלם אני כל כך מחכה שתעלי אותו שוב לפה התגעגעתי!!!

ידעתי שיש ספר כזההה (קראתי את הספר שלך לפני שנתיים ומאז לא מצאתי אותו)
          אני כל-כך מחכה להמשך

את תמשיכי עם הספר?

יעלה בקרוב עוד פרק?

אשמח שתמשיכי כשתוכלי  ספר מושלם. קחי את הזמן תודה על הספר נהניתי מאוד 
          אשמח שתסיימי אותו ותשאירי כדיי לקרוא אותו שוב ❤️

היי.
          אני ממש ממש ממש מצטערת שנעלמתי להרבה מאוד זמן, אני יודעת שהרבה מכם חיכו להמשך והתבאסו כשהוא לא הגיע ושגם עדכון לא הגיע.
          אני רק רוצה להגיד קודם כל שבחיים לא הייתה לי כוונה להשאיר את הספר לא גמור/ לקטוע אותו באמצע.
          אני באמת בהרגשה מאוד רעה בנוגע לזה כבר במשך הרבה זמן וחייבת להתוודות בתקווה שתבינו אותי.
          כשהתחלתי לכתוב את הספר הזה הייתי בכיתה ט׳ בתקופה פחות טובה בחיים שלי. הספר הזה היה אחד הדברים הכי חשובים לי ביקום, ברמה שבזמן השיעורים בבית ספר הייתי חושבת על מה לכתוב וכותבת קטעים במחברת/ בטלפון, והוא גם היה מעין מפלט בריחה שלי. עברו מאז 3 שנים, ובשלוש שנים האלה הרבה דברים השתנו בחיים שלי. אומנם בשנתיים האחרונות כן העלתי פרקים יחסית בעקביות, גם אם פעם בחודש, אבל בשנה האחרונה התקשיתי להעלות הרבה יותר כי החיים סוג של הכו בי.
          מילדה שכל הזמן בחדר שלה קוראת או כותבת ועוסקת רק בזה פתאום הפכתי לבת 18 עם מחויבויות ואחריות, התחלתי ללמוד נהיגה, לעבוד בעבודה קבועה שדיי לוקחת את כל הזמן הפנוי שלי, עברתי מלא מבחנים, מתכונות, בגרויות ולחץ לימודי, ובקרוב אני מתגייסת לצבא.
          אני רוצה להתוודות מהמקום הכי פגיע שלי שאני כבר לא מוצאת זמן פנוי לעצמי ולדברים שעושים לי טוב, ואני מרגישה שאין לי מספיק שלווה בשביל לשבת עם עצמי ופשוט להשקיע במחשבה ולכתוב.
          כשהתחלתי לכתוב את הספר עוד הייתי צעירה ולאורך הזמן חייתי בהכחשה, אבל פתאום אין לי יותר ברירה. אני אדם בוגר שצריך לקחת אחריות על החיים שלו ולא יכול להשקיע את כל הזמן, המחשבה והחיים שלו בכתיבת ספר, אם כמה שבאמת באמת באמת (!!!) הייתי רוצה.
          חשוב לי להגיד שפרק 52 כן נמצא בכתיבה מתקדמת (אני יודעת, תודה באמת אחריי חצי שנה), ולהדגיש שלא וויתרתי על הספר לרגע.
          כיוון שעבר כבר מספיק זמן מהפרק האחרון (יש היגידו הרבה יותר מידיי) אני מורידה את הספר כרגע עד שיהיה לי משהו מספק מספיק לתת לכם.
          תודה לכל מי שנשאר פה ותמך בי לאורך כל הדרך, אני מעריכה אתכם ברמות, ושוב מצטערת שנעלמתי ככה.
          אוהבת, עבדתכם הנאמנה, ליה❤️