"מה את חושבת שאת עושה?" שאל בזמן שלקח את ידי וגרר אותי ביחד איתו אל הרחבה המרכזית.
סביבנו שמעתי קולות השתנקות, ומצאתי את עצמי מסיטה את מבטי. "אל תסתכלי עליהם," דרש. "תתמקדי בי. תתמקדי בנו."
"אני...אני רק -"
"רק מה?" שאל והצמיד את שפתיו אל אוזניי. "רק מתכננת איך לברוח מכאן?"
"ל...לא." השבתי וניסיתי להימנע מלהביט בעיניו.
"את יכולה לנסות לברוח ממני עד המוות, אהובה, אבל תדעי שאני יכול להיות יותר עקשן מהשטן בעצמו."
"אני לא בורחת."
"זאת הבחורה שלי," ענה בהתגרות. "ועכשיו, תסתכלי עליי. אני לא אוהב שאחרים מביטים במה ששייך לי."
"אני לא שייכת לך." השבתי. לא ידעתי מאיפה מצאתי את האומץ לענות לו, בוודאי לא כשהביט בי בצורה כזאת.
"ובזה בדיוק את טועה, אהובה. את שייכת לי. את שלי מכאן ועד המוות."
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
אז היי לכולם אני יודעת שקצת נעלמתי בזמן האחרון. מקווה לחזור עם פרקים חדשים בקרוב♡
