@ NeriyaCohen1 קודם כל, אני מודה לך על שטרחת לכתוב פה תגובה, זה משמעותי מאוד עבורי.
גם לי יש התוודות: היו לי דמעות בעיניים כשקראתי את התגובה שלך. מרגש אותי לדעת שמה שכתבתי נוגע ללב של אנשים והם מצליחים להתחבר. המסע לפולין היה אחד השבועות שהכי השפיעו עליי בחיים את הולכת לצחוק לבכות להנות ולהשתעמם, זה מסע מתלתל רגשית שלדעתי כל אחד חייב לעבור.
יש המון סיפורים יפים אישיים ושל קהילות. אני ממליצה לקרוא לך על קהילת יהודי קראקוב מראש - את הולכת גם להיות שם בעיר - את הסיפור של גולה מירה, השק באומינגר, סימק וגוסטה דרגנר ודולק ליבסקינד. הם חברי תנועת המרד של גטו קראקוב החלוץ הלוחם ויש להם סיפור מהמם ומרגש שאני ממש אהבתי - המבצע בקפה צינגריה.
ואם כבר מדברים על זה אל תקשיבי רק לכל מה שקרה בערים הגדולות כמו וורשה קראקוב ואוושוויץ אנשים גדולים מגיעים לפעמים ממקומות קטנים ונידחים.
עוד וידוי: כפי שאת רואה גם אני חופרת. כל מי שאוהב לקרוא או לכתוב ספרים בדרך כלל יש לו נטייה כזו.
אני מקווה שיהיה לך מסע משמעותי כמו שהיה לי, את לא תשכחי אותו בחיים. אבל אל תשכחי יחד עם כל העצב והזיכרון להנות מפולין זו מדינה מהממת יהיו נופים יפים המון מה לראות ולשמוע מחוץ למסע תנסי לחוות את שני הצדדים שלה.
בהצלחה!!!!!!! תעדכני אותי איך היה לך ;)