אז עכשיו סיימתי את עונה 2 של הארטסטופר, ואני יודעת שהרבה חולקים תובנות על סדרות שהם בדיוק סיימו אז אעשה את זה גם ╮(. ❛ ᴗ ❛.)╭ :
את עונה 1 כבר ראיתי כשרק יצאה הסדרה, אבל עונה 2 זאת הייתה הפעם הראשונה (מאז שסדרות טיוי ירד מהאוויר לא ראיתי בכלל סדרות שהן לא של כאן חינוכית אז זה היה שינוי מרענן)
נראה לי שאהבתי את עונה 1 יותר, האירועים בעונה 2 נראו קצת אקראיים, וגם זה שמשכו את הטיול לפריז על 3 פרקים (מתוך 8 של העונה) קצת הוריד (אירוני שאני אומרת את זה למרות שבימי 'ניצוצות של מחשבה' אני משכתי איזה 4 פרקים על יום קולנוע וב'חובה לרמוז' יהיו 7 פרקים שמתארים יום אחד)
באמת תהיתי איך אנשים בבית ספר פשוט 'גילו' שצ׳ארלי הומו, עכשיו טאו פתר לי את התעלומה *אימוג׳י מחייך עם דמעה*
מצד אחד היה כל כך מגניב לראות את צ׳ארלי קורא "לא!" וסוגר את הדלת בפרצוף של הארי (נהדר, עכשיו יהיה לי סלט בראש עם 'טוויסט של גורל' ಠ,_｣ಠ) מצד שני אני כן חושבת שהגיעה להארי הזדמנות שנייה (מקסימום הם היו דוחפים אותו החוצה מהדלת באמצע המסיבה)
הסיפור של אייזק היה חזק, מבינה לגמרי את מה שהבחור שעשה את היצירה ההיא אמר על לחיות בעולם ששם את הרומנטיקה והסקס במקום הראשון (לא יודעת אם אני א-מינית אבל עדיין מסכימה לגמרי, מרגיש כאילו אם אין לי דרמות רומנטיות בחיים שלי אז הסיפור שלי לא קיים)
אוזמן, תגידי, יכולת להיות קצת יותר צפוייה עם הסיפורים של סהר ואימוג׳ן, או של שני המורים? כאילו, למה כולם חייבים להיות זוגות??
אהבתי גם את מה שהיה ביום הזה ששרפו דברים של בית ספר. כאילו, עד עכשיו הסיפור של צ׳ארלי וניק הוציא את ניק הבחור החזק שתומך במה שצ׳ארלי עובר, היה חזק לראות שזה יכול להיות גם הפוך, ושלניק מותר להיות חלש לפעמים ושצ׳ארלי גם יכול להיות חזק (וואי, הוא יצא כזה מלך כשנדחף ואמר להארי "הוא לא רוצה לדבר איתך, תתחפף מפה!" או משהו בסגנון)
זה מה שיש לי בינתיים, תודיעו לי אם שכחתי איזו תובנה או סצנה מעניינת ╮(. ❛ ᴗ ❛.)╭
