הראל

היי מהממת , היית מעוניינת לנסות את הספר שלי?
          
          https://www.wattpad.com/story/369607147-בית-ספר-למאפיונרים

עברתי פרידה מבן זוגי לפני חודשיים, ואני מרגיש שהקסם של הכתיבה נטש אותי. למרות שעברו כבר חודשיים מאז כמעט ולא הצלחתי לכתוב. גם כשניסיתי זה היה בעיקר עליו, בעיקר סביב כל מה שקרה. ויצא לי לתהות בימים האחרונים, בין חזרה למילואים לאי הודאות שממשיכה לעטוף את המלחמה (שתודה לאל סופסוף נראת שמגיעה לסופה, אבל גם זה בלגן שלם בעצמו - איך מתחילים חיים אחרי שהארבע שנים האחרונות היו בצבא בלי הפסקה כמעט?) 
          ואני משתדל כל כך. ולעזאזל למרות כל מה שקרה אני חושב שזה מדהים כל הדברים שהספקתי לעשות בעצמי ובשביל עצמי - התחלתי לתרגם ספר, אני קרוב יותר מאי פעם לסיים לכתוב את 'אביב הדמים', סיימתי לכתוב את הפאנפיק של מסכת הזהב למרות שלקח לי כמעט שבע שנים, אגדתי כמעט 400 שירים שכתבתי בחמש שנים האחרונות למשהו שמתחיל להיראות כמו ספר שירה.
          
          אבל זה מרגיש כל כך ריק, כמעט חסר משמעות לעומת היצירה שהייתה בפשוט להיות איתו. פשוט לדבר איתו. במקום כל כך רחוק מהמלחמה הזאת. במקום שהיה האחרון שנותר שפוי בחיים שלי. לשבת ביער באמצע שום מקום ולצפות במשך שעות בכוכבים...
          
          זה מוזר. זה מרגיש שכל מילה שאוכל לכתוב עכשיו היא בשבילו גם אם הוא לא רוצה בה, או בי, וזה כואב. כל מילה כואבת. המילים חדות, יותר מדי מודעות ומשקפות לי את הכאב שלי שאני מנסה לברוח ממנו בתוך כל העבודה. אבל אני לא יכול לברוח ממנו. אני לא יכול להתכחש לו לנצח. כי מה נשאר לנו בעולמנו אם לא האומנות? מה הוא כוחנו אם לא היצירה?

היי
          אני אשמח שתקראו גם את הספרים ואת הפאנפיקים שלי 
          הם בסגנון פנטזיה והקהילה הגאה לרוב 
          ולכוכבים ולתגובות ולדיעות ולפרסום במה שתאהבו 
          תודה 
          ובשורות טובות

אלוהים יעזור למה זה כל כך קשה לחזור לכתוב פאנפיקים. אני מנסה כבר שלושה חודשים ברגעים הקטנים שיש לי לסיים את הפאנפיק של מסכת הזהב אבל פשוט לא מצליח לכתוב אותו. הסוף ברור, הוא קרוב, הוא פשוט לא כתוב וזה כל כך מתסכל! התחלתי לכתוב אותו לפני כמעט חמש שנים וזה מרגיש כאילו לעולם לא אוכל לחזור למי שהייתי כשעצרתי לכתוב אותו. אם יש מישהו שרוצה לעזור לי לסיים לכתוב אותו אני באמת אשמח לעזרה!

לפעמים יוצא לי לשבת ולחשוב על תהליכים. על הרעיון בכלל של נקודה והתחלה. של להסתכל לאחור על דברים שהייתי כותב בכיתה ז' ח'. תועבות מסורבלות חסרות ניקוד ורעיון מקורי. ואז על כיתה ט' ו-י', שם התחלתי לראשונה לכתוב פאנפיקים רציינים. עם דמויות חדשות בעולמות מוכרים, עלילות עמוקות ומורכבות שלא יבישו את הספרים המקוריים שמהם נשאבו. ואז בכיתה יא' ויב', כשצצלתי לעולם הסיפורים הקצרים בפעם הראשונה. כשניסיתי לראשונה לכתוב את הסיפורים המקוריים שלי ואת הפאנפיקים באורך מלא. ואז לפני שנה וחצי צללתי לעולם חדש במכינה שלי. מחזות, ספר שירה שלם! (100 שירים!) סיפורים קצרים ומעל לכל הניסיון לכתוב סיפור שלא רק יישאר במגירה אלא גם יראה עולם.
          
          אבל העולם הזה של הכתיבה רחוק ממני היום. וכל שנשאר לי הוא לשבת ולחשוב על כל אותם רעיונות פרועים ומילים תוססות שקיבלו במוח שלי תמונות ושיחות ארוכות. דמויות שבניתי במשך שנים ומלוות אותי עד היום בכל רגע ורגע. אני יודע שלא העלתי כמעט כלום חדש לווטפד כבר חודשים וכל יצירה שאני מנסה להעלות היא חלקית במקרה הטוב אם לא וואנשוט שנורה אל אוויר העולם בתקווה לקבל אהבה מכם. עוקבים וקוראים מזדמנים שמוצאים במה שאני כותב דבר מיוחד. 
          
          אני בעולם חדש היום. צבא. וזה לא עולם קל או מאפשר להתעסק בדברים שאתה רוצה. גם כשיש זמן המוח לא תמיד פנוי לחשוב על עלילה, לתרגם את המחשבות למילים. אז אני כותב היום בערב, אחרי זמן רב, כשבמוחי רעיון חדש ואני מתרגש. מהאפשרות שהוא יגע במישהו כמו שהוא נגע בי. 
          
          חפרתי מספיק, אסטה לביסטה קוראים מאוכזבים שעדיין איכשהו עוקבים אחרי. נתראה מתי שנתראה כשיהיה לי משהו להעלות

אחרי נצחחחח שלא כתבתי בחופש הגדול אני שמח להודיע ששבוע הבא עולה החלק הראשון של הפרק האחרון בפאנפיק מסכת הזהב

זה מקסים שפסטיגלים אצלך זה במקום הראשון על הוול:)
          אני מקווה שזה פסטיגלים של פעם ולא של השלוש ְשנים האחרונות...:/

טוב אז אני פותח את זה פה לבדיקה. יש לי כל מני מיני סיפורים שכתבתי, הם לא גמורים בכלללל אבל אם אי מישהו מכם מתעניין או רוצה עוד מהסיפורים שלי אני אשמח להוסיף אותם, אז אם יש נגיד 10 אנשים שירצו אני יעלה אותם. מעבר לכך אני כותב מחזה (יש לציין שעד כמה ממש טובבבב) שמאחר ואני בשלב די מתקדם בו אני יכול להעלות אותו אם ירצו אותו גם

תמשיך בבקשה את פרסי ג'קסון ומסכת הזהב בבקשה

טוב אז בין אם אתם יודעים ובין אם לא אני כרגע במכינה, הזמן שיש לי לכתוב הוא מועט ולפעמים (לרוב) גם ההשראה. כרגע אני לא אמשיך את מסכת הזהב למרות שהוא ממש קרוב לסוף (ואוו איזה סוף סופני זה יהיה) אני אנסה להמשיך את המשמר האחרון אבל פרקים יצאו בתדירות די נמוכה ולא מבטיח כמה ארוכים הם יהיו כהרגלם..