אז חשבתי על זה
הרבה
הרבה מאוד
והבנתי
שזהו, התבגרתי
אני ממש מצטערת
ולא אני לא סוגרת ופורשת מוואטפד
בערך
אז הבנתי, שהפאנדום, באופן הכי מוזר שאפשר לחשוב על זה, היה הילדות שלי, ילדות יפה מאוד של פאנדום, שגרם לי לצאת מהמציאות המכוערת והילדות הפחות נעימה שעברה עלי, וגרמה לי להיות חלק מעולם של קסם, בו כל אחד יכול להיות גיבור או קוסם, בו הכל אפשרי, ואני יכולה להיות חלק מזה, כי זה בשקט, לא מוכר, וזה אפשרי שבאמת קיים. אבל הבנתי, שזה בדיוק העיניין, זה היה הילדות שלי, ומה לעשות, והכי לא מתנשא ומגעיל בעולם, אני מתבגרת, הילדות שלי עברה, נגמרה, ואיתה, הפאנדום, אם כמה שקשה לי להודות בזה, הוא לא קוסם לי יותר כמו דברים אחרים, כתיבה יותר בוגרת, סיפורים יותר בוגרים, ורעיונות משלי, סיפור שכולו שלי, כל פרט ופרט. מדמויות ועד הפיתרון, הכל. וכן, העמוד פתוח, ואני חושבת שזה קורה כבר חתי שנה, פחות נהניתי לכתוב את הסיפורים שלי. ובגלל זה, אני מוחקת כל דבר שקשור לפאנדום בעמוד שלי, אני ממש מצטערת, אני פשוט חייבת להתבגר
אני חייבת לפאנדום המון, זה היה ותמיד יהיה הילדות שלי וחלק מהלב שלי, ואני מידי פעם אמשיך לקרוא פאנפיקים כי זה כן מעניין אבל... אני פותחת עמוד נוסף, עם ספר רגיל לחלוטין, שיכלה רק כשאני אגמור הכח כדי לא להיות לחוצה, אני אודיע מתי הספר יעלה אבל ייקח זמן, אני אשנה את השם של העמוד והעמוד יהיה רנדומלי לחלוטין, רק דברים בראנדום
אבל, איך אני יכולה להוציא את הפאנדום מבלי לעשות מצעד קטן
ועליו גם ייפתח ספר חדש
התגובות הטובות ביותר
ובו יהיו תמונות של התגובות הכי מצחיקות ומשוגעות שקיבלתי
הפרקים הראשונים שלי ייקראו להתראות וסגירת מעגל, בו יהיו מספרי הפאנדום, גם פאנגירל טיים, אז ייקח לי זמן
אני מצטערת, כל כך מצטערת, אבל זו מי שאני, והייתי חייבת לעשות. את זה
אז... תיפרדו טוב טוב, שוב, ייקח לי זמן, וברגע שאני אמחק אני אודיע
סליחה