victoria

יש לך איסק בפרופיל.
          אהבתי.

תודה לדה ואמפס שהצליחו לשגע אותי, להעציב אותי, להשאיר אותי ערה חצי לילה, לבאס אותי כי בהתחלה האלבום לא היה זמין בארץ, ואז לשמח אותי כשכן מצאתי מקום שבו האלבום זמין בארץ וכל זה בפחות מ-24 שעות.

אחרי פאקינג 4 שנים החלום שלי לצבוע את כל השיער שלי לורוד התגשם.
          אם ילדה בכיתה ג האמינה שהיא תצבע בסופו של דבר את השיער שלה גם אתם יכולים להאמין בכל דבר, חלום, משאלה ומטרה שרק תרצו להשיג.

החזרתי את הטראש בוק
          אתם מוזמנים לקרוא אותו אם אתם ממש משועממים
          ואם לא זה בסדר
          אני כבר רגילה לדבר לעצמי

תעשו לכם טובה ותאזינו לג'ון בליון הסופש הזה כי לא תתחרטו על זה והוא מדהים

עלה פאנפיק על לארי!
          מקווה שתהנו ואני אשמח אם תפרסמו אותו איפשהו
          אוהבת מלא מלא

בוקר טווב
          אז היום זה יום אחרון ללימודים
          אמנם רק לשנה הזאת אבל רק רציתי לאחל לכם חופשה נעימה
          ואני מקוה שהשגתם את המטרות שלכם השנה
          ואם לא, אני מקווה שתמצאו דרך להשיג אותן שנה הבאה
          ואני אוהבת מלא מלא

נחשו מה קרה היום בדיוק לפני שנה?
          sounds live feels live, berlin
          או במילים אחרות ההופעה הראשונה שהייתי בה, של אחת הלהקות שהכי השפיעו עליי, פייבסוס.
          אז כן, כבר עברה שנה, ואני כבר דומעת.
          אני זוכרת הכל, כל פרט קטן שאולי יראה שולי אבל אומר כלכך הרבה עבורי.
          אני זוכרת את המאמץ שכל אחד מהם הראה שם,
          אני זוכרת את ההרגשה הזאת, הרגשה של בית.
          ואני אמנם לא חלק מהפאם הגרמני שהיה כלכך מאוחד, אבל אני חלק מהפאם העולמי, שעוד יותר מאוחד.
          אני רעדתי, וצעקתי, ובכיתי.
          צחקתי, חייכתי ואפילו רקדתי קצת.
          אני זוכרת כשמייקל שר את ג'ט בלאק הארט, יותר נכון את השקט לפני שהשיר התחיל, טוב לא ממש שקט, יותר ציפייה, ציפייה למתי הסופה תפתיע.
          אני זוכרת את השיחות שלהם, איתנו.
          כשמייקל הקריא שלטים שהפילו אותי לרצפה מרוב צחוק,
          כשלוק שר כלכך מדהים, הכי מדהים.
          כשקאלום חייך לכל אחד ואחד.
          כשאשטון ירד לויאייפי ונתן לכולם כיפים.
          הרגע המביך שהיו המון אבות בארינה (כולל שלי, לול)
          כשאחותי קיטרה לי עד כמה היא שונאת אותם ושאם אני אקשיב למוזיקה שלהם בשבוע הקרוב אני אמות.
          כשחיכינו שלוש שעות בתור.
          כשנהנתי מכל רגע.
          כשרעדתי ללא הפסקה.
          כשהייתי ממש סגורה בהתחלה, ואז נפתחתי, ואני כלכך שמחה על זה.
          כשקניתי פוסטרים כלכך גדולים שנסחבתי איתם כל הדרך בשדה תעופה ובטיסה.
          וההרגשה הזאת, שגוברת על הכל, ההרגשה שראיתי את האיידולים שלי,
          אנשים שהשפיעו עליי כלכך הרבה,
          אנשים שהמוזיקה שהם מייצרים עוזרת ומנחמת אותי בכל יום,
          4 אנשים, שמגשימים וחיים את החלום שלהם,
          אה ושנשמbו את אותו אוויר באותו חדר, טוב ארינה, זה היה השיא.
          אני זוכרת את השבוע לפני, כשקיבלתי את הכרטיסים במייל, ולגמרי איבדתי את השפיות (שגם ככה לא היה ממנה הרבה).
          אבל מעבר להכל, אני באמת זוכרת את הכיף והאושר שחוויתי שם.
          ואני אמשיך לזכור, גם אם לא כל פרט אחד לאחד כמו עכשיו, אבל ההרגשה הזאת, לא תעזוב לעולם.
          אני כלכך אסירת תודה שהייתה לי את הזמדנות לראות אותם, ואולי גררתי את כל המשפחה שלי לחו"ל באמצע החיים שלהם רק כדי לראות 4 בחורים ששינו אותי לגמרי אבל זה היה הרבה יותר משווה את זה.

החולשה שלי לבנים שמנגנים על תופים/בס בלהקות והגובה שלהם הוא בין מטר 80 למטר 85 גדלה מיום ליום.
          (אני מדברת עליכם ליוי ג'ונס, טריסטן אוונס,  אשטון אירווין, קאלום הוד, וריס ביבי וקונור בול שקצת חרגו אבל עדיין מתוקים אמיתיים ואני לא יכולה לוותר עליהם)

some days i wake up i just wanna hide under the covers
          'cause no matter what i do i'll never be like all the others
          i'm a little o.d.d
          most people really don't get me
          i'm the girl in the back of the class
          blank stare, don't care, don't ask
          i'm a little o.d.d
          and i see the way they look at me
          i can hear it when they talk that trash
          saying "any minute she gon' crack"