its_me_123__

16 שמח. 

its_me_123__

שנה ו5, מי היה מאמין? כלכך הרבה דברים שעברתי בלעדייך , דברים שהיית אמורה להיות חלק מרכזי, חי וקיים. היית חלק מרכזי, אבל לא חי. מתגעגעים עד אין סוף אהובה3>

its_me_123__

הייתי המדריכה שתמיד רציתי שתהיה לי, סיימתי סיון... מי חשב שזה יהיה בלעדייך? תמיד דמיינתי את שתינו צורחות מורלים באנדרטת הנחל. 
          לא הייתה שום אנדרטה, לא היו שום מורלים ו.. לא הייתה אף אחת כמוך. לא היית שם. 

its_me_123__

עוד שבועיים זה יהיה שנה. אני מתגעגעת לפסח 2018 והלוואי והייתי צוברת איתך עוד חוויות מעבר ללבנות אוהל, לצרוח מורלים ב5 בבוקר או אשכרה לנקות את החול בקיץ. 
          מלאכים יש רק בשמיים, את ההוכחה לזה. אותך בחיים לא אשכח, גם אם ארצה. 
          אולי השנה אזכה להפגיש בין שני אנשים, בדיוק כמו שהפגישו ביננו - נידבו אותנו ״לנקות״. בקושי דיברנו, אבל אולי השנה אני אנדב שניים שיהפכו להיות מה שאנחנו לעולם לא יכולות להיות :) 

its_me_123__

היי... 
          לא יודעת אם שמעתם או לא, אבל הייתה תאונה בגן יבנה שמהר מאוד הפכה ל.. קטלנית. 
          זה מה שאני הבנתי:
          הנהג, בן 17 וחצי, נסע מעל המהירות המותרת, 180 קמש. התנגש בעמוד, הרכב התהפך לתעלה. 
          היו איתו שתי בנות, אחת בת 14 וחצי והשנייה בת 15. 
          הנהג ובת ה15 הם רחוקי משפחה של החברה הכי טובה שלי, פצועים. 
          זאת שבת 14 וחצי... היא הייתה איתי בפסח 2018 בקבוצה, בניתי לה אוהל. לא הכרתי אותה כל כך טוב, אני לא בוכה, (אני כן), אני פשוט מרגישה מוזר. זה אף פעם לא קרה לי. 
          כן, היא נהרגה. 
          אנשים סביבי נהרגים. בעיקר מהמושב שלי, חברים של המשפחה. זה אף פעם לא הרגיש ככה. 
          
          כמו שהבנתם, היא הייתה במשצים. עכשיו כולם יודעים על זה. לפני שעה וחצי אף אחד לא הכיר אותה ועכשיו טלפונים של החברים האמיתיים שלה מתאבדים מהודעות של ״משתתף/ת בצערך״ וכאלה. 
          
          אנשים מעלים סטורי לזכרה, כותבים תנצבה וכאלה. מחר? הם יעשו פפראצי לקבר שלה. ביום שישי? עוד איזה סטורי של לילה עם הבסטיז, עוד תמונה עם כותרת חסרת משמעות לאינסטגרם. 
          מצטערת, אבל זו צביעות. 
          
          אני פשוט לא מעכלת את העובדה שמישהי שהייתה תקועה בתחת שלי שלושה ימים... לא תהיה לה את האופציה הזאת יותר. 
          
          הדבר הראשון שאני אעשה בכניסה שלי להנהגה זה משהו לזכרה. 
          ושוב, אנחנו לא חברות. לא היינו. ו..... גם לא נהיה. 
          
          2004-2019
          ההלם עדיין לא עובר. לצאת מהבית נהיה הדבר הכי מסוכן שמישהו יכול לעשות בימינו. 
          
          תשמרו על עצמכם בימים כאלו, בעיקר בכבישים. אם אתם הולכי רגל, תעברו במעברי חצייה עם אור ירוק, תסתכלו טוב טוב ימינה ושמאלה. אם אתם בתוך האוטו, תהיו מרוכזים גם אם אתם לא נוהגים. אם אתם רואים משהו שהנהג לא רואה, תגידו לו. זה מציל חיים...
          
          אני ממש מקווה שתשמרו על עצמכם הכי טוב שאפשר.