"דיוויד בואי צדק. אנחנו יכולים להיות גיבורים, רק ליום אחד.

אבל בהמשך השיר, כשאמר שאנחנו יכולים להיות גיבורים לעולמי עולמים, דיוויד בואי טעה.

גיבורים הם עונתיים. כמו תותים, כמו שמיכת פוך, כמו אהבה.

בעיני ההיסטוריה, הנבל של שלשום הוא הגיבור של היום הוא הנבל של מחר. זהו לא עיוות המציאות או תעתוע האמנות. הגיבורים עצמם הם אלה שמסלפים.

גיבורים הם שקרנים. כמו פוליטיקאים, כמו קליף־הנגר, כמו קוקאין. הגיבור של הלילה מסתנוור מהאור. הגיבור של היום פוחד מהחושך.

גיבורים הם חד־פעמיים. כמו קונדום, כמו ניילון נצמד, כמו החיים.

הגיבור חי פעם בספרים מצהיבים ומת עכשיו על מסכים מרצדים.

גיבורים הם מתים. כמו שקיעה, כמו נשיפה, כמו ההווה.

וכשנכחד הגיבור - נותרים רק אנשים רגילים.

צרובים, פגומים, מפוררים. אנשים אמיתיים.

אלו הם אנחנו, האנטי־גיבורים."~איך ולמה התאהבנו בדמות האנטי־גיבור // פיני אסקל.