התחלתי אתמול את "לאחות את השברים" ואני חייבת להגיד לך שהרבה זמן לא קרה שהתחלתי ספר וסיימתי אותו בנשימה אחת, שהותירה אותי נדהמת, נפעמת ושואלת את עצמי "מה לעזאזל זה היה ".
אז זה הסיפור המדהים הזה, את כותבת כמו אמן שפורט על נימי הנשמה, נהיר ובאופן כנה ושובה לב עד שנשבר לי באמת הלב, פה ושם. מאד מקווה שתוציאי לאור את הסיפור הזה , הוא פשוט מיוחד מאד מהנושא, הדמויות וההתפתחות שלהן ובכלל.
תודה על הזכות לקרוא את היצירה היפהפייה הזאת.
ממשיכה לספר השני , ההמשך....