מיי מנדלה

מרגיש לי שדברנו רק על סדרה אחת ודי

את חיה

למה את עונה לאחרים יותר מלי
          סליחה עכשיו גיליתי שאלו שחשבתי לחברים שלי בילו כל השנים בלעדיי בהכל ועכשיו גם אתם (לא מאשים הגיל וזה) אבל כן

..אני הוזה או שווטפאד חי?

הלו

כי אני רוצה להתפנבויי אם קראת

את חיה

אני מקווה לקרוא מתישהו את כל הספרים שבקיר שלך
          חוץ מזה מה הסיכוי שאת מוסרת בשמי הודעה חשובה לסופי

היי וזה! 
          נחשו מה? היום יום השנה הרביעי שלי בווטפאד!
          
          זה מרגש ואני נורא שמחה להיות פה. דרך ווטפאד הכרתי המון אנשים נפלאים וסיפורים מדהימים ובאופן כללי כל ההווי של ווטפאד הוא כזה נהדר ואני שמחה שיש מקום כזה.
          
          לפני כמה זמן(שבועיים, אולי? אבל זה עלה לפני שנה אם אני זוכרת נכון) שמעתי פודקאסט שאמרו בו שווטפאד ישראל רק יגדל, כי הצורך בקריאה נהיה חזק שוב ויוקר המחייה גדל יותר ויותר. זה עשה לי קצת דיכי ורצון להחיות את עצמי בווטפאד, לעקוב אחרי אנשים, לקרוא ספרים ולהיות פעילה יותר. כי זו הדרך להחיות את ווטפאד, לא? להיות פעילה בו בעצמי, ולא רק לעשות טרנד 'מחיים את ווטפאד' שנגמר תוך שבועיים. לא יודעת. 
          כשקפצה לי אתמול ההתראה שהיום יהיה יום השנה שלי בווטפאד, אמרתי לעצמי שזאת הזדמנות נהדרת לחזור לחיות בווטפאד, להקדיש לזה זמן מהחיים שלי ולהיות חלק. 
          אבל העניין בזה שאני פה ארבע שנים, שמעבר לזה שווטפאד השתנה, אני השתנתי. אני לא אותו בת אדם שהייתי אז, ואני אפילו לא בטוחה שהייתי מסתדרת עם עצמי של לפני ארבע שנים. זה מטורף כמה קורה בזמן שנשמע כל כך קצר. 
          נוסף על כל זה, אין לי זמן. אני מתנצלת כלפי עצמי הקטנה שחשבה שהחיים שלה עמוסים ושוקקים, אבל בדיעבד היא לא ראתה כלום. יש כל כך הרבה מבחנים לעבור ומשימות להגיש ושיעורי בית להספיק ואנשים לדבר איתם וכסף להרוויח. אני עושה כל כך הרבה דברים במקביל, שאין לי זמן לחזור לווטפאד. הלוואי. אני כל פעם אומרת שאני אחיה, אני כל פעם אומרת שאני אהיה פעילה. סליחה שאני לא עומדת במילה שלי. 
          
          אני מקווה שברגעים אלה ממש מתפתחת קהילה עצומה ומפותחת של ווטפדיסטים ו-ווטפדיסטיות שאני אפילו לא מודעת אליה שמתחילים לפרסם סיפורים ולקרוא סיפורים ולפתח קהילה חזקה ומהממת כמו שהייתה לי כל השנים. באמת שכן. ומי יודע, אולי מתישהו יהיה לי זמן להיות פעילה(זה הכל עניין של הרגלים, אני מניחה, אבל למען האמת אין לי כוח לאמץ אותם. זה דורש מוטיבציה שאין לי.)
          
          למען הסר ספק, אני לא פורשת. אני תמיד כאן לדבר, להקשיב ומדי פעם אולי אפילו לפרסם(*הקהל מתעלף בדרמטיות*).
          
          אני אוהבת את כולכם, אחד אחד. תודה על ארבע שנים ולעוד שנים רבות, וסליחה שאני לא קיימת.
          
          נב- אני יודעת שזו מגילה. לא נורא. מי שזה מעניין אותו כנראה יקרא? כמו כן, אני רוצה להאמין שעדיין יש לי את זה בכתיבה.

סינון זה לא מגניב