אני לומדת חומר חדש על ההכרח של עבודה ועל החיים העצובים ולא יצירתיים וכמה פעם כולם היו יכוחים לגלף קערה ייחודית משל עצמם וכל מני שיט מפונפן כזה של פילוסופים
זה ממש גורם לי להבין כמה אנחנו רומנטיים לגבי העבר, כי מי שאמר את זה אמר את זה באלף שמונה מאות, שזו תקופה שאנחו נוהגים להסתכל עלייה ולהאנח בנוסטלגיות, ולהגיד "ואו, הכל היה צבעוני ויפה פעם"
בואו נעריך את מה שיש, אוקי? היצירות של אנשי המערות לא היו פסגת האומנות, אבל הם לא הסתכלו על אחרים (נראלי) וחשבו 'אוף, בעידן הקרח הם עשו את זה יותר טוב' (נראלי)
בי האפי, העולם לעולם לא יהיה יותר טוב מברגע זה ממש!(לט מי בי דלוז׳ונל גאנג. תהיו גם אתם. זה יהפוך אותכם לאנשים שמחים יותר)